על שחייה וטניס

כמדי יום, פקדתי גם היום את מועדון הספורט השכונתי.
שחיתי את מיכסת הבריכות היומית – שלושים מחזורי אורך (הלוך ושוב) – שווה ערך לקילומטר וחצי בסך הכל. זוהי מיכסת המינימום המקנה לי זכות לנתח מפנק של חלווה. סייג שהצבתי לעצמי לפני כמה עשרות שנים על מנת למנוע סחף נטול בקרה במאזן הקלורי. לזכותי יאמר שאני מקפיד לעמוד בו מאז, כלשונו וככתבו, ללא חריגות.

עד הפגרה הממושכת שכפתה עלינו פנדמיית הקורונה, נהגתי לשחות לפחות שני קילומטרים. לפעמים אפילו שלשה.

קל לי להאשים את הקורונה בצימצום הפעילות. פחות מכובד לזקוף אותה לתחלואי הקשישות – תשישות האיברים וריפיון השרירים. קשה יותר להשלים עם בגידתו של הגוף המזדקן. לרוע המזל שיני הזמן נוגסות גם בשחיינים.

אחרי השחייה, בדרך למלתחה, פסע לפני נער צעיר. תיק טניס תלוי על זרועו. הוא פתח את דלת המלתחה והחווה לי בידו להיכנס לפניו. נימוס בהחלט לא שכיח במחוזותינו. התרשמתי עמוקות מהליכותיו. הוא הניח בשלווה את התיק על הספסל, שלף ממנו את הטלפון ובהה במסך.

לא חלפו כמה רגעים, ונער אחר, לבוש ברישול, נכנס בסערה למלתחה. גם הוא, כקודמו, היה עמוס בציוד טניס. הוא הטיח בפראות את התיק על הריצפה ותוכנו התפזר לכל עבר. מחבט ווילסון, מגבת, נעליים ופרטי לבוש אחרים. הוא לא טרח לאסוף אותם. הוא שאל בקול רועם את הנער המנומס: "איך הלך לך? ". הלה השיב בקול שקט: "לא רע, ולך? "

וכאן התפתחה שיחה בה הוחלפו חוויות מאימון הטניס שהסתיים, קרוב לוודאי, זה לא מכבר. האחד שואל בטון רעשני והשני עונה ברוגע. השני שואל בטון רגוע ונענה בצעקות מחרישות אזניים.
ניבצר ממני לשמוע את כל מהלך הדו-שיח בגלל איוושת המים הזורמים במקלחת.
אבל בהפוגות שבין קילוחי השטיפה, בזמן חפיפת השיער בשמפו וקירצוף העור בספוג רווי הסבון, יצא לי לשמוע את המשפטים הבאים:

המנומס בשקט: "איך א' ?"
הצעקן בקול: "משחק טוב אבל הוא מסריח."
המנומס בשקט: "הוא חובט לצדדים?"
הצעקן בקול: "לא, קצר, קרוב לרשת. הוא ממש מסריח !"

גם אני שיחקתי פעם טניס. זה לא מישחק של קירבה גופנית דייה כדי הרחת ניחוחות גופו של היריב.

משסיימתי לשטוף מעלי את שאריות הסבון, עמדתי לשאול את הנערים מה המשמעות של "מסריח" במונחי הספורט הלבן, אך הם כבר נטשו את המלתחה.

הסקתי כי, בעגה של הנוער דהיום, הריח הוא מדד לטיב המשחק. "מסריח" פירושו שחקן ערמומי שמחבטו משגר את הכדור לתחומי המגרש הפחות נגישים – לצדדים וסמוך לרשת. אם לכך התכוונו, אזי כל הטניסאים המדורגים בצמרת העולמית, לרבות פדרר, ג'וקוביץ ונדאל, הם "מסריחים". כך היו גם כל טניסאי העבר המהוללים וכך יהיו גם כל טניסאי העתיד.

כל שנותר לי הוא לאחל לאותם הנערים, שיתמידו, יתאמנו ו"יסריחו" ברמות. אולי סוף כל סוף נזכה לראות טניסאי ישראלי מתברג בעשירייה המובילה.

אגב הבריכה – מתחילת השבוע המים הקרים בבריכה חמים יותר מהמים החמים במיקלחות.
לא נעים לשחות במים חמים. עוד פחות נעים להתקלח במים קרים.
דיווחתי להנהלת המועדון. הם התייחסו בחשדנות לתלונה ("אתה הראשון שמתלונן") אבל באותה נשימה הודו שיש תקלה במערכת הגז המשמשת לחימום המים.
מזל שעכשיו לא ינואר. לשחות ולהתקלח במים קפואים בעיצומו של חורף הרבה פחות נעים.