על שהותי במכון לבריאות הנפש ע"ש יהודה באברבנאל
אברבנאל היה מקום נפלא, באמת קסום. המקום המושלם לאדם בעל נטיות אבדניות כמוני להשתקם בו. היו בו אנשים באמת מדהימים, מטורפים לגמרי פשוט. וזה מה שעשה את הקסם שלו. החל במטפלת המקסימה והדאגנית שהייתה לי וכלה באנשי השיחה המעניינים והמרתקים מהמחלקה שהיו מספרים לך על שדים ומפלצות קסומות שמבקרות אותם ואומרות להם מה לעשות ועל הקג"ב שרודף אחריהם וכלא אותם בבית החולים. היו כמובן גם אנשים רעים ומעצבנים, כמו אלה המטורפים באמת שהתנהגו כמו חיות ונהנו מלהפריע את מנוחתם של אחרים. והנוראיים מכל היו אנשי צוות האחים והאחיות וכח העזר שפשוט התעללו בנו, שוכני המחלקה השלווים (טוב לא ממש שלווים).
אז האנשים היו מדהימים, באמת, אך מעבר לזה היה הכל חרא, פשוט חרא. נכון, דאגו לנו לבגדים, מיטה חמה, מזון ואפילו לתרופות, אבל כולם ללא יוצא מהכלל היו מחורבנים.
בנוסף לכל אלו, היה המקום חור מלוכלך להחריד. יחסית לבית חולים, לא היה המקום סטרילי בכלל ובעצם, אף ביחס למזבלה לא היה סטרילי. כי בניגוד לבית החולים, במזבלה יודעים שלא לאכול מהרצפה. כן, מה ששמעתם, היו אוכלים אצלנו מהרצפה! ולא המטורפים היו האחראיים לכך, אלא אנשי צוות כח העזר. הם היו מגישים אוכל וכלים שנפלו על הרצפה מבלי לטרוח אפילו לשטוף אותם, ולא מדובר במקרה בודד. כמו כן היו המטורפים עצמם שעל אף שהיו חולים ללא ספק, לא היו ממש חולי ניקיון. הם היו עושים הכל החל מלהתפנות בשירותים מבלי לשטוף ידיים וכלה בלגעת במקומות המכוסים בגופם ללא אותה הפעולה לאחר מכן (חלקם גם היו נהנים מאכילת הצמחייה במקום שכללה דשא, פרחים וכדומה). פעם אחת אפילו נאלצתי לצעוק על אחד החולים שסבר שלקיחת נייר לניגוב הידיים הוא מעשה גזל והשתדל לקרוע את הנייר לחתיכות קטנות כמה שיותר ולנגב איתן את הידיים (מה שהיה כמובן בלתי אפשרי). את החתיכות בהן סיים להשתמש השליך כמובן אל הכיור במקום לפח וכך סתם אותו והשאיר בלאגן נוראי. היו גם כאלה שהשאירו את צרכיהם באסלות מבלי להוריד את המים והיו אף כאלה שלא טרחו להשתמש באסלות כלל. בקיצור המקום היה מטונף באופן מזוויע.
עוד דבר שהטריד אותי במקום היה העוצר שהוטל בשעה תשע בערב וההשקמה שנערכה בשעה שבע בבוקר. היינו ישנים עשר שעות (!) שזה יותר מדי אפילו לנוער. נכון שהיו במחלקה גם בני אחד עשרה ונערים בסביבת הגיל הזה, עבורם אולי היה העוצר באמת מוצדק, ונכון שהייתה זו מחלקת נוער, אך נוער זה גם בני הגילאים 18 עד 21. למה הם היו צריכים עוצר בתשע והשקמה בשבע?! למה הם היו צריכים לישון עשר שעות בלילה?! הכי הצחיק אותי שהייתה אחות שאמרה לי שהיא קראה מאמר רפואי בו נכתב שעד גיל 26 (!!!) צריך לישון לפחות עשר שעות בלילה. מה שבעצם אומר שכל האוכלוסייה עד גיל 26, מלבד אולי תינוקות, הם אנדר-סליפרים אינסומניים.
עוד דבר לא מובן היה האיסור על מגע בין נשים לגברים ובכלל. כלומר, גם למטורפים יש דחפים וחשקיים מיניים, למה לנסות למנוע זאת מהם?! ואני אומר לנסות כי הניסיון היה ללא הצלחה. היה אצלנו למשל במחלקה זוג מטורפים שהיו נכנסים לאחד החדרים (על אף שהיו אלה מופרדים על פי מגדר והיה אסור להיכנס לחדר של בן המין השני) ושם בחדר היו מתמזמזים בחושניות. אפילו אני התנשקתי פעם אחת במהלך שהותי שם. האיסור על מגע רק הפך את כל העניין ליותר מרגש.
כמובן שהיו שם גם הקשירות למיטה, הצרחות וההתעללויות, אבל זה סיפור לפעם אחרת.
תגובות (18)
בגלל השם הם יכולים לתבוע אותך. בכל מקרה תוכן מזעזע ביותר ברכותיי
יש משהו במה שהיא אומרת. ????
זה אמיתי?! זה הסיפור שלך??????????????????????
תודה לכולם וזה סיפורו של אדם אנונימי שאת שמו לא אגלה.
חחח אם זה באמת אמיתי הוא בקלות יכול לתבוע אותם על רשלנות רפואית ועוד רשימה ארוכה של עברות.
או שתביא את המקרה הזה לידיעת הציבור דרך התקשורת ואז הוא לא יהיה היחיד שיתבע אותם ????
מרתק ביותר
תודה.
דעתי הכנה מוצגת לפניך, אז בבקשה, דניאל (חשבתי שכך אולי תשנא אותי פחות) תשתדל לא לשפוט אותי לפחות בעשר השניות הראשונות? וואו.. מסכימה שזה מרתק, ואפילו קצת מפחיד (גם למישהי שלא בריאה נפשית בצורה מלאה), אבל יפה ומשעשע בצורה מעוותת שאני מניחה שאני היחידה בינתיים שראתה. צר לי לומר לך את זה, אך אהבתי את הקטע. אך לא התאכזבתי מפני שאני נהנית להעביר ביקרות בונה (הינה לכם, כל אלו שטענו אחרת!!), אלא כי הקטע היה עצוב. עצוב לי שמתייחסים לחולי הנפש (אין לי הרבה ידע בנושא, לא אפרט.. זה הרבה סוגריים..) בצורה הנבזית הזו. זה נורא, מרושע ובאופן כללי, פשוט מעורר גועל. מדוע אנשים חווים כזו סלידה? אז מה? בסך הכל, אנשים צריכים עזרה, בין אם אלו נוגדי דיכאון פשוטים, או אשפוז מגיל 12. אני זקוקה לעזרה, וכאשר ביקשתי אותה קראו לי "מפגרת שהחליקה על השכל". עצבים עצבים עצבים. צר לי להפיל עלייך את כל אלו כשאתה אינך בעל הסיפור, אך באופן כללי, זה מסר לכולם. זה נורא. נורא נורא נורא. מעבר לזה, אני דווקא די מחבבת את הרעיון שבאמת ייחסת חשיבות לעניין הזה, גם אם לא במתכוון. אהבתי את הקטע, וגם את ה"קצת עליי" המשעשע שלך, אגב. וכאן נגמרות הרצאותיי. בסליחה ובתודה, אליס השקרנית (אני מרגישה כמו אחת כרגע.. זה עוד יחלוף..הרבה מאוד סוגריים..)
תודה. נוגע.
חי חי חי.. מפתיע
תודה ציפוש
אוי נהדר
תודה. את סתםמישהי לשעבר?
אני שוקלת אם התכוון אליי.. לפי ה״ציפוש״ או שכתבתי יותר ממה שרצה לדעת, או שפשוט לא היה בכוונתו לדבר אליי..
את ציפוש מאמוש
האמת שאמא שלי עבדה שם תקופה מסויימת (היא אחות ) והיא באמת סיפרה לנו שהם עוברים דברים נוראיים כמו בידוד ומכות חשמל וקשירות אבל זה רק לטובתם/ עונש על דבר מה שעשו. לפי מה שהיא סיפרה לנו המקום הזה לא מטונף כמו שתיארת והצוות לא כזה רשע. בסך הכל מדובר באנשים עם בעיות נפשיות שנמצאים במקום בו הם בטוחים מפני הסביבה והסביבה בטוחה מהם.
מצאתי תחקיר שעשו TheMarker על בית המשוגעים הזה- תרתי משמע חח
הוא יחסית ישן- משנת 2014, ולפי מה שאתם אומרים פה הוא עוד דיי אקטואלי ושופך עוד אור על הנעשה שם..
http://www.themarker.com/markerweek/1.2431489