על ספרים
הוא ידע שהסוף קרב כשלא הצליח לקרוא עוד ספרים. הוא אפילו לא ניסה ללכת לספרייה ולהעמיד פנים, בהתחלה כן.
אבל הוא קרא כלכך הרבה ספרים בשנתיים האחרונות עד שאף אחד לא שם לב:
שאת החדשים הוא לא מכיר. שהוא מדבר על סופרים מתים, לא אופנתיים בעליל, או רק על הכריכות.
כי את הכריכות הוא כן הצליח לקרוא, את גב הספרים. את פשעי העיצוב הגרפי.
'זהו' הוא חשב 'הגעתי לכדי כך: אני שופט ספר לפי הכריכה'
ולכן הוא המשיך לנסות שוב ושוב, חולם בהקיץ שוב ושוב, בעמוד עשרים, בעמוד שלושים, פעם אחת מאה.
הוא ידע שהסוף קרב, והוא נכנע לפניו.
קצת לקראת הסוף הוא גם הפסיק להסתכל על הכריכות
תגובות (8)
אהבתי מאוד אם כי יש פה משהו לא מלוטש ומבולבל אולי?
חח שתיים בלילה…
שלוש וחצי ומחר יש לי לימודים (אז יש סיכוי שאני לא צלולה ) אבל בעיני זה די מעציב
בתור מי שקראה את זה ב8:00 בבוקר ולא ב2 בלילה אני יכולה להגיד שהכתיבה יפה מאוד, ואהבתי מאוד, אני לא בטוחה אם זה מה שהעציב אותי או המחשבה על שיעור מתמטיקה (או אולי השילוב בין שניהם). בכל מקרה אהבתי מאוד!
וואו זה עצובבבב הכריכות זה בין הדברים הכי יפים שיש (ראית את הכריכה של מבחן הברזל?! שלמותתתת).
אני מוצאת פה גם קומיות (?)
הכריכות של סדרת המגיסטריום באמת משולמות. נחמד מאד, אבל לא יודעת למה גם מעט מבלבל.
אני רואה הפוך… הוא הוא הסתכל על הקנקן ולא על מה שבתוכו ואז תיקן את דרכיו.
הכריכה היא מעטפת יפה ומנצנצת למשוך קוראים פוטנציאלים.
כמו דבש לנמלים.
כתיבה יפה :)
אהבתיי