על המוות

חשבתי היום על המוות
לא רע או טוב
לא נכון או לא
פשוט
תודעה שעוזבת גוף
על גוף שנפרד לשלום מתודעה
על חוסר תחושה
וריחוף כמי בשינה

לא, לא כי נמאסו עלי החיים
לא כי המוות שר לי
חיי מתקיימים
אך גם מותי
ברגע שנולדתי, ידעו שאמות

אך בני אדם
רוצים לאכול את העוגה
ולהמשיך לאכול
ולצפות
שהעוגה לא תגמר
וכשהיא תגמר
הם יבכווווווווו
כי לא תיהיה עוד עוגה כזאת מוצלחת
לא משנה כמה יכאב
העוגה נגמרה
היא הייתה בהחלט מיוחדת במינה
והשאירה חלל עצום ברגע אחד.
הרגשות שלנו בעניין
התהיות
שאלות "האם" למינהן (אם הייתי שומרת עוד ביס אחד לאח"כ) לא ימנעו מהעוגה פחות להיות.
גם אם לא סיימנו את העוגה ומשהו העיף אותה לפתע מהידנו. עדיין הכל תקף. לא משנה כמה משקל אנחנו נותנים למעיף העוגה המשוגע, כי מי ירצה להעיף עוגות

תקראו לזה סוד.
מי שלא מפחד מהמוות ומקבל אותו,
לא מתעסק בו
ומי שלא מתעסק במוות
המוות עוזב אותו לנפשו
עד שאין לו ברירה.
אל תשאירו למוות ברירה
התנתקו ממנו
חיו גם כשהוא סביבנו
כי הוא כאן, וזאת האמת.