עלמה

עלמה אהבה, יותר מכל, להסתובב עם אוזניות.
היו לה כמה וכמה זוגות אפילו.
כאלה בצורת קשת בצבע סגול וכאלו קטנות שנכנסות לאוזן בצבע כחול עם סימן החברה הלא מוכרת עליהן.
כל היום האוזניות היו עליה. במכון כושר, בספסל ליד הפארק הגדול או סתם תוך כדי הליכה.
הייתה לה שיטה מיוחדת להסתיר אותן עם הרעמה המתולתלת והג'ינג'ית-צבועה שלה.
אבל היה דבר אחד שעלמה אהבה יותר מלשים אוזניות, היא אהבה להקשיב לשיחות של אנשים.
היא שנאה לשמוע מוזיקה. ראפ, רגאיי או פופ, זה לא משנה. בעיקר שנאה מטאל כבד.
עלמה אהבה להסוות עצמה כאילו לא שומעת כלום, אבל בכל זאת שומעת.
היא אהבה בעיקר את השיחות במכון כושר.
פעם היה איזה איש מגעיל שהתחיל עם מישהי שעושה סקווטים והוא אמר לה שיש לה תחת יפה ושהיא לא צריכה לעשות סקווטים.
זה הטריד אפילו אותה.
ופארק הייתה איזו מישהי שדיברה לעצמה ושאלה את העוברים ושבים אם היא מדברת לעצמה. אישה מסכנה, קצת לוקה בנפשה הייתי אומרת.
יום אחד תפסו אותה על חם עם אוזניות שלא מחוברות לכלום תוך כדי ניעור ראש מוגזם.

עלמה, לא ידעת שזה לא מוסרי להקשיב לשיחות פרטיות של אנשים?