עלילות הוגוורטס- תמות מאלפוי. פשוט תמות! (פרק 6)

*קטע זה נכתב בהתקף עצבים. להשאשים את מאלפוי בה-כ-ל-!*
אף אחד לא קורא להרמיוני בוצדמית ויוצא מזה בשלום.
הו חייב לחטוף. ומאלפוי חטף. (פרצוף מרושע).
בעתי לו באשכים. (לפני זה ביקשתי מרון לצרוח "יש מכות בין בנות!")
בחיים אבל בחיים לא ראיתי את מאלפוי..
מובס ומושפל כל כך.
זה גורם לי להרגיש טוב.
אבל אני גריפינדורית, אז אני נרגעת.
לצערי, מקגונגל הענישה אותנו (התפתחה מריבה. מאלפוי, תלמד לתת אגרוף בלי לפספס).
לסלית'רין הורידו 10 נקודות בגלל ההתנהגות של מאלפוי, ולגריפינדור רק 5 :)
וזה עוד לא הכל (לצערי). אני ומאלפוי צריכים להיות ידידים עד סוף השבוע. ידידים. אני ומאלפוי.
אז מין הסתם, הוא לידי וקורא מה אני כותבת.
"אני לא מאמין שאני צריך להיות ידיד שלך עד סוף השבוע!"
"נראה לך שאני מאושרת מזה?"
"אני חייב להיות ידיד של בוצדמית!"
"אני לא בוצדמית. ההורים שלי הם בני מוגלגים!"
"למה את כותבת את השיחה בכלל?"
"כי יש לי בלוג, פרצוף תחת"
"אה. ושתקי טמבלית"
"שתוק, שוויצר מנופח. פחדן"
"ת-"

"לא, לא, לא" נשמע קולה של מקגונגל מעבר הדלת.
"זה לא נראה כמו ידידות"
"מה שמעת?" אומר מאלפוי, מחוויר.
"הכל. פחות 10 נקודות לסלית'רין, ופחות 10 לגריפינדור"
הוא מביט בי במבט אומלל.
"מה אני אשמה? אתה התחלת!" אני אומרת.
"זכרו. אם תצליחו, כל אחת מהקבוצות תקבל את הנקודות שנלקחו לה"
היא הולכת.

"תמותי" הוא מסנן. לא ברור אם לי, או למקגונגל.