עלילות הוגוורטס- טעות נוראית! (פרק 3)

זו הייתה טעות למלמל "אבל הטרול…" שהרמיוני שומעת, ובטח ובטח, שאם זה נועד כדי לעזור לה, כי היא עלולה להבין. לאיזה צרה הכנסתי את עצמי!
דמבלדור החליר לי את הספרים, ואמר לי שאין מה לדאוג, הנוכחות שלי לא תשנה דבר, מכיוון ש.. טוב זה אולי ישמע מוזר, אבל הספרים נועדו בשבילי.
בשביל שאוכל להזהיר, ולשנות את מה ש"התפקשש" (זה מה שהכניס אותי לשוק די גדול).
הרמיוני מתקרבת.
"שירן, איך ידעת על הטרול?" היא שואלת אותי, ישירות
"אני לא יודעת.. הרגשת בטן?" אמרתי בקול חושש.
"כן, בטח!" היא אמרה, פונה לקרוא מה שכתבתי."ספרים, שירן? למה הכוונה?"
"יש ספרים על מה שעומד לקרות" מלמלתי לבסוף, בקול חלש.
"מה!?" היא אומרת, כמעט צועקת.
אני מושכת בכתפיי, ומושיטה לה את הספר הראשון, "הארי פוטר ואבן החכמים" היא אומרת בקול. היא הופכת את הספר, לקרוא את מה שכתוב מאחוריו.
"הארי פוטר מעולם לא היה כוכב של נבחרת קווידיץ` שמזכה את קבוצתו בנקודות תוך כדי רכיבה על מטאטא גבוה מעל האדמה. הוא לא מכיר לחשי קסם, מעולם לא גידל דרקון מביצה, ומעולם לא עטה גלימת היעלמות. הוא מכיר רק את חייו האומללים עם משפחת דרסלי – דודו ודודתו האיומים ובנם הדוחה דאדלי, בריון מפונק, מגודל ושמן. החדר של ארי הוא ארון פיצפון בתחתית המדרגות, והוריו המאמצים מעולם לא חגגו את יום הולדתו. אך כל זה עומד להשתנות כשמכתב מסתורי מגיע אליו בדואר ינשופים: מכתב עם הזמנה למקום מופלא שהארי – וכל מי שיקרא עליו – לא יוכל לשכוח לעולם. כי כאן הארי מגלה לא רק חברים, ספורט אווירי וקסמים בכל דבר, החל בשיעורים וכלה בארוחות, אלא גם גורל גדול שמחכה לו… בתנאי שהוא יצליח לשרוד!" היא מקריאה, בקול טיפה כועס. "למה לא סיפרת? לפחות להארי, הוא חייב לדעת על זה!" היא אומרת לי, בטון קצת כועס, עדיין. "אני חייב לדעת מה?" שואל הארי, שבדיוק נכנס לחדר, בטון מבולבל. "כלום, כלום.." אני ממלמלת, אבל הרמיוני נועצת בי מבט כעוס, ואני אומרת בכניעה, "יש ספרים עליך. וגם סרטים". הרמיוני מביטה בי, וגם הוא. "מגניב!" "מה?!" הם אומרים בבת אחת. הרמיוני את ה"מה?!", והוא את ה"מגניב". "לא מגניב", אני אומרת, מתקנת אותו. "למה?" הוא אומר בטון מתלונן. "כי ככה בני אד- זאת אומרת, מוגליגים, יודעים על עולם הקוסמים, וגרוע יותר. הם יודעים עליך" אני מסבירה. יופי, עכשיו גם כמעט פלטתי בטעות את המילה הלא נכונה למוגליגים בשביל הקוסמים. מה קורה לי?!
"טוב" הוא אומר, "אתן באות? אנחנו צריכים ללכת לשיעור. רון מחכה לנו". "רגע!" אני אומרת, ולאחר שקיבלתי אישור, אני כותבת שורות אלה. אז לסיכום: בטח אני יצטרך לספר לרון. מעניין איך הוא יגיב :)