עלילות הוגוורטס- התקדמות העונש (פרק קודם) (פרק 7)
אני עדיין שונאת את מאלפוי. העונש מתחיל לעלות לי על העצבים אפילו יותר, מה שלא ידעתי שבכלל אפשרי!
המורים האחרים גם יודעים על זה, מתברר, כי לא חשוב כמה אני והוא מנסים, אנחנו בסופו של דבר יושבים אחד ליד השנייה.
אפילו סוורוס סנייפ העביר אותו לידי! ומאלפוי הוא התלמיד האהוב עליו!
"באמת? הוא המורה האהובה עליי!"
"שתוק, מאלפוי"
"חשבתי שהתחלנו להסתדר"
"תחלום"
"אני מעדיף שלא"
"גם אני"
אז כמו שאתם מבינים, שוב אנחנו צריכים להיות יחד יום שלם, עד שנסתדר יותר טוב.
ל-ע-ז-א-ז-א-ל-!
"יש לנו משהו משותף אחד, את יודעת?"
"יופי"
"לא, אני רציני. שנינו סובלים מהעונש הדפוק הזה!"
"מה חשבת? אחרת היינו מקבלים עונש אחר! זה כל הקטע בעונשים! הם אמורים לגרום סבל למי שמקבל אותם!"
"אוף! אני מתחיל שזו משימה בלתי אפשרית!"
"להתיידד איתי, או לסבול לסבול אותך?"
"להתידד איתך"
"אז אתה טועה. עובדה שהארי הצליח. וגם רון וגם הרמיוני!"
"אני פשוט שונא אותך"
"גם אני אותך"
שנינו מחייכים. זה דיבילי כל-כך!
אולי עוד יש סיכוי שזה יצליח. כאילו שאני ומאלפוי (השוויצר המנופח) נצליח להיות ידידים.
"יופי שאת חושבת כך, כי גם אני"
"יופי"
"את רוצה שאני אתן לך לכתוב בשקט?"
"כן"
"אוקיי"
תגובות (2)
התחלתי לקרוא את הסיפור הזה עכשיו וקראתי מהתחלה עד הסוף בלי הפסקה :)
יש לך כישרון והרעיון של כניסה לתוך ספר/ סרט שכבר קיים ובכל זאת לשמור על הכל מעניין כל כך- רעיון כביר.
נו?
אז מתי את ממשיכה?