עליות ומורדות

"לכל אחד יש עליות ומורדות" היא מרגיעה אותה, את חברתה הטובה שיושבת שם מפורקת, בעוד אחת מהתקופות האבודות בחייה. היא שימשה לה כל כך הרבה פעמים כאוזן קשבת, הבטיחה שלא משנה מה יקרה- תמיד תהיה שם לצידה. ואותה ילדה אבודה, ממשיכה להתלונן, שוב ושוב ללא הרף. להסתכל על חצי הכוס הריקה, להמעיט בערך של עצמה, להמשיך להסתכל על הצד השלילי בכל דבר ולהשאיר את הלב שלה שבור ומפורק ממנו, כשהרסיסים התנפצו לכל עבר ואף אחד עוד לא הצליח לאסוף אותם ולחבר שוב ביחד. היא ממשיכה לחלום עליו, נותנת לעצמה להתחרפן מכל דבר בקלות. "ברור, אבל אני מבחינה בעיקר במורדות וכשיש עלייה אחת קטנה – אני חוזרת אליה ועושה אותה שוב ושוב ופתאום- העלייה הזאת משתנה, החוויה היא לא אותה חוויה. אני לא מצליחה לנסוע קדימה. למה אני לא נוסעת קדימה?" היא מספרת והחברה שלה משתתקת. גם היא מתגעגעת, אמנם הכול עוד טרי, אבל גם הלב שלה נסדק, וגם אם יש סיכוי שהכול יסתדר במהרה, את הפגיעה שלה היא כבר עברה. היא נושמת עמוק, נושכת שפתייה שרק לפני ימים בודדים נישק אותם ברכות האח שלה. "אז תיקחי את עצמך בידיים ותגידי שאת רוצה שהעליות יהיו יותר גדולות, שהירידות לא יהיו משמעותיות." מילותיה נחקקות בליבה של הנערה השנייה. "אמרתי את זה לעצמי כשהוא שבר לי את הלב, כשאני בעצמי הייתי אבודה," היא מוסיפה. פתאום הכול מתחיל לקבל משמעות, אם לא נחשוב חיובי, שלא נצפה לקבל חיים כמו שרצינו. אתה לעולם לא תרגיש לגמרי מסופק, וצריך לדעת למצוא את הטוב ולהסתפק בכל דבר. כי כמו שאומר הפתגם הידוע "אתה לא תמיד מקבל מה שאתה רוצה- אבל אתה מקבל מה שאתה צריך" ואולי החברות הטובה הזו ביניהן מצליחה להשאיר את שתיהן חכמות, כל אחת מראה לאחרת נקודת מבט שונה. שתיהן כל כך חזקות ואינטילגנטיות בדרך שלהן. הן מאזנות אחת את השנייה- פסימיסטית ואופטימית, רגישה ואדישה. והן מבטיחות אחת לשנייה שברגעים כאלה צריך להתנהג בהתאם- לשאוף למעלה, לפרוש כנפיים, לעוף ולהתפתח. מפה אפשר רק לצמוח וצריך להמשיך לנסוע- גם בשדה ראייה מטושטש וגם אם לא תמיד יודעים לאן…