עולם השקר.

אתה פשוט לא פייר.
למה אני צריכה להילחם כל כך, ואתה לא?
למה…אתה מזלזל כל כך בערכים, באמת, במי שיצר אותך. למה אתה עדיין שם תחפושת למרות שגם אתה, וגם כולם יודעים בבירור שאתה הכי רחוק ממה שאתה מייצג.
הנה זה, עולם השקר בהתגלמותו.
אתה נראה חרדי. אבל אתה אפילו לא שומר נגיעה, הולך למועדונים וכל זה.
נורמלי שיש לכל אחד סתירות פנימיות, אבל איך אתה יכול להראות צביעות גדולה כל כך ברבים? להעלות תמונות שלך במועדונים עם הלבוש הזה. מה נסגר אתך? לכתוב שהמיניות חסרה לך, כשאתה מצהיר שאתה חרדי. ואתה כבר לא ילד. אתה בחור גדול.
לא ביקשתי שתהיה "דוס". ביקשתי שתכבד את הדרך הזאת. ולא תראה כמה שאתה שקרן.
לפחות תכבד את מי שנמצא בה! אדיוט!
כל הערכים, כל האמת, בשבילך כנראה זה בולשיט. ואתה מזלזל.
אתה מזלזל במי שיצר אותך. במי שמחיה אותך בכל רגע ורגע. אתה לא רואה אותו ממטר.
אנשים נלחמים, נלחמים…
הרי הרב אמר שאם יש משהו שאתה רוצה לתת לאלוקים, מה אתה כבר יכול לתת לו? כסף? יופי? הרי הוא נתן לך הכל ובידו לקחת ממך הכל. הדבר היחיד שאתה יכול לתת – זה את האגו שלך…. זה לוותר, להוריד את הראש כי יש משהו שהוא גדול ממך. להקריב מעצמך. מהבשר שלך…כדי להתקרב לאלוקים.
אנשים נלחמים! נלחמים כדי ללמוד את הטוהר הזה, כדי להיות חלק מזה. כדי להיות אנשי אמת. עד שהם הופכים לכאלה, שהאור קורן מהפנים שלהם. ומליבם…
אבל אתה? אפילו לא מייחס לזה חשיבות. כאילו אין לשום דבר משמעות.
כאילו אין אלוקים, כאילו אין את האמת הזאת. היא לא קיימת. כאילו לא נותרו עוד אנשי אמת….
ואני… מתאמצת למצוא אותם. מתאמצת ללמוד מהם. מתאמצת להידבק באור הזה.
איך אפשר לא לראות? זה העיניים שלהם. העמוקות האלה.
זה הלמסור את הנפש שלהם… כדי שלעוד אחד יהיה טוב.
הם מוקירים טובה למי שיצר אותם, הם עושים אור.
איך אפשר לזלזל בהם ככה? כאילו אף אחד מהם לא חשוב.
זה מה שאתה מייצג הרי! איך אפשר לעוות את המציאות כל כך?
איך אפשר להפוך צדיקים, אנשים שנלחמו, שעבדו כל כך קשה על המידות שלהם, על מידת הכעס, מידת הגאווה, הם עיצבו לעצמם את האישיות, הם נלחמו בשביל האלוקים, איך אפשר לרמוס הכל ביד אחת….? כאילו התאווה האנוכית שלך היא העיקר. וכל השאר הוא טפל.
בדור החשוך הזה, כשהחושך כפול ומכופל…להילחם כדי למצוא מישהו שהוא אציל נפש אמיתי.
אבל..דווקא אחרי שמצאתי כמה כאלה. דווקא עכשיו, זה עוד יותר כואב לי. כי אני רואה איך אמת כל כך זכה וטהורה, בעלת קווים עדינים כל כך, איך האמת הזאת… מתכסה במסכים של שקר. של צביעות. של סכסוכים, של מחלת המפלגות.
למה.
למה…?
תוציא אותי מכאן. תעזור לי… בתוך העלמא דשקרא הזה. תעזור לי למצוא את האור. לא לפחד… לא לפחד שאני הולכת לאיבוד, ושאתה לא מחזיק לי את היד. אבא שבשמיים…אני כאן כי אתה שמת אותי. בעולם הזה. לא רוצה להיות עוד אחת מאלה, השטחיים. אני רוצה להיות אשת אמת! אני לא רוצה להיות כפוית טובה כלפי מי שמחיה אותי בכל רגע ורגע. אני רוצה להכיר אותך, בוראי. אני רוצה לאהוב אותך. ולא להיות מושפעת מאנשי השקר. אלא להסיר את המחיצות שעל ליבם על ידי אהבה…
אני רוצה להיות אמיתית….