עולם הפתקים שלי

פרק 8

היום היה לי דווקא יום נחמד. כאילו מה זה נחמד. נחמד. לא כזה משעמם בו נגיד את זה ככה. אבל ללא ספק היה מיותר. אני שמתי לב שבזמן האחרון אין לי יותר מידיי סדרות לצפות בהן. זה מבאס שכל התכניות השוות נגמרו כבר. שקרניות קטנות, יומני הערפד, איך פגשתי את אמא, אקדמיה לריקוד, יואו זה מחרפן. כאילו… מצידי תתנו לי להשתתף אם חסרים לכם משתתפים. אני אבוא בכיף, בהנאה ועם הוייב של שחקנית. אבל אני מצפה שישלמו לי כן? כי בכל זאת… שחקנית… עניינים. טוב דיי תמרי מותק, את חייבת לצאת מבועת החלומות המוצלחים האלה. כי זה לא הולך לקרות. לפחות לא עכשיו. אני חשבתי על זה והבנתי משהו בעם המוזר הזה. נו המוזר והמטופש שאנחנו הבנות הסתומות מתאהבות בו. כן זה. <>. הם לפעמים יכולים להיות כאלה אטומים ולא להבין שהדבר היחידי שאנחנו רוצות מהם זה קצת יחס, כבוד ותשומת לב. וזאת רשימת הבקשות הקצרה. יש עוד הרבה. אבל זה, לפחות לדעתי, העיקר. כאילו… אני יכולה לדבר עם בן מסויים שעות ולהרגיש שרק אני הצד המדבר ואז אני בכלל לא מתפלאת למה אני נקראת חופרת. זה לא שאני חופרת. זה שאתם אדישים מידיי כדי לענות לי!!!!!! או שאין לכם מה כי אתם כל כך מהופנטים ביופי הקסום והשווה לב והסקסי והחושני והלוהט ודיי תמר את שוב נכנסת לתוך כל הגלגל מחמאות הזה שאת מביאה לעצמך. ניסיתם פעם אחת להחמיא לאנשים שמגיע להם שיחמיאו להם מבלי שהם מבקשים ? אתם יודעים כמה כיף זה לשמוע את המילה ״את ילדה יפה״ מילדה שלא באמת רואה את עצמה דוגמנית. או.. ״יואו יש לך גוף מהמם״ מילדה שבטוחה שהיא חייבת להתחיל לעשות דיאטה כי היא כזאת שמנה. או אפילו לומר לילדה שיש לה חולצה יפה או שהיא מתלבשת יפה כשהיא בטוחה שמסתכלים עלייה בעין שונה. יש מלא כאלה. אפילו אני. אני לא מכניסה את עצמי לרשימת ״בנות מכוערות״ אבל אני לא רואה את עצמי כילדה יפה. יש בי משהו שאין לאף אחד. כמו שיש משהו למישהו שאין אותו לי. בני אדם הם זן נדיר. כאילו הם לא כי יש אותם בכמויות. אבל הם כן. אפילו תאומים. גם כשהם הכי דומים בעולם לאנשים, הם הכי שונים שיש וכל אחד מהם הוא עולם ומלואו. אבל יופי זה לא דבר שאמור לקבוע את החיים שלך. ברור שהוא חלק מוביל בסופו של דבר. אבל יש את האופי, ואם האופי שלך מקולקל, זאת בעיה בפני עצמה. אני אניח דוגמה- למשל. יש ילד והוא יפה תואר וסקסי וחתיך (והפעם בדימוי זאת לא אני) אבל אין לו גוף חטוב מלא בקוביות ובחושניות שלרוב מטריפה אותנו, הבנות. כאילו כן יש לו שרירים ומבנה כזה של ״גבר״ והוא לא ״שחיף״ אבל לא ברמה מטורפת של קוביות וריר על הפה של הבנות. והוא הכי נחמד בעולם לבנות, זאת אומרת, הוא יודע להעריך בנות. השאלה היא, אם זה יותר מידיי. לא במובן המילה. כאילו.. יש אנשים שגורמים לבנות להרגיש כאילו זה שם והם באמת נכנסים לתוך ״פלרטוט״ יותר מידיי אבל זאת בעצם הרגשה כזאת מטעה ומסתבר שהאדם הזה הוא האדם הלא נכון והוא בעצם בכלל לא בקטע ולא חשב לרגע שזה קטע וגם הילדה בכלל לא בקטע כי זה נטו איזה קראש דפוק שיש לה על ילד שסביר להניח בכלל לא שם עליה כי פשוט יש כך כך הרבה בנות והוא חייב ״לטעום״ מכל ילדה וילדה באזור ותמר דיי את חייבת להפסיק לשתף את החיים שלך ובואו נמשיך. אז אמרנו, ילד חתיך. בלי יותר מידיי קוביות. שכחתי לציין שהחיוך שלו כובש. והאופי הוא מצוין. כאילו בערך. כאילו לא…. כאילו זה כן ולא. זה מרגיש שהאופי של אותו האדם המצוין בדוגמה שאין לי מושג כמובן מי הוא והוא סתם עוד איזה דוגמה רנדומלית תיאורטית והיפוטתית שהמצאתי ממוחי המלא מחשבות על החיים. בקיצור, הוא חתיך ומקסים חסר קוביות אך חיוך כובש והאופי איך נגיד את זה. עובד לפי זמנים. ופה אני נכנסת למה שעליתי עליו. כשאת, כילדה, מייחסת יותר מידיי יחס לבן אדם, הוא מתחיל כביכול לאבד את הסבלנות שלו ולא הכי להתייחס אליך בעולם, אלא לעוד איזה ילדה שנחשבת כמובנת מאליו. אבל!!!!!!!!!! כשאת לא תתייחסי לבן אדם באופן שהוא כביכול מצפה שתתייחסי אליו, אז! רק אז, הוא יתחיל להתייחס אלייך כמישהי שבאמת מחפשת את התשומת לב. היגיון מטופש. לא שההיגיון שלנו, הבנות, הוא הגיוני. טוב נו, נולדנו בלי היגיון. נולדנו עם היגיון לא הגיוני. זה קורה. וואו, היום היה לי מלא לכתוב. ואני מודה שכשהתחלתי לכתוב חשבתי שזה יהיה מהיר. אבל היה לי מלא מה להוציא. נתראה מחר. ביי ביי.