עולם הפתקים שלי
פרק 3
כשאני חושבת על זה. בחיים לא חשבתי על מתי לרשום את היומן הזה. כאילו.. הייתי רושמת פעם מלא סיפורים ״מעניינים״ (לא) וכאילו לא הייתי עושה איתם משהו מיוחד חוץ מלהקריא אותן לאיזה שתיים שלוש חברות. אבל עכשיו ? עם ה״שיתוף חיים בפתקים״ הזה שלי, זה פשוט נהפך לטרנד בשבילי. כאילו, אני מרגישה שבכל רגע שאין לי מה לעשות אז כאילו כן יש לי מה לעשות. טוב זה מסובך איך שאני מסבירה את זה, לעצמי, כי כאילו אני רושמת את זה לעצמי ואין לי בדיוק קהל של קוראים. חוץ ממיקה. שהיא הקוראת וי איי פי שלי. הקוראת היחידה, חשוב לציין. ואם כבר מדברים עלייה. אמרתי שה״פתק הבא״ שלי יהיה עלייה ועל עידו. אני אומרת. אני אתחיל במיקה. אעבור לעידו. בין היתר בטח יזרקו עוד כמה דברים לאוויר ואז ? החיבור. דה קליק. אוקיי אז.. שנתחיל?
טוב למה אני בכלל שואלת. אני מתחילה. בקיצור מיקה. אז כמו שאמרתי. את מיקה הכרתי באיזה מסיבה וגם אז, לא ממש ידעתי מי היא. אני זוכרת שפגשתי אותה באיזשהו שלב כזה כשרקדנו ואז פתאום רקדתי איתה ועם עוד החבורה של "הרקדנים המהוללים" וכאילו היה כזה כיף וזורם. אבל אני לא זוכרת אותנו כזה ביחד שם. כאילו דיברתי איתה עוד איזה פעם ליד המזגן, שאגב הייתה פינה מעולה לעמוד שם אחרי כל החום איימים שהיה. בקיצור, מפה לשם היה כבר צריך כזה להתחיל לחזור ואני זוכרת שהיא אמרה לי שהיא גרה ליד הכפר והיא שאלה אותי או את חברה שלי או את שתינו אם היא יכולה לחזור איתנו אבל.. לצערי <> לא היה לנו מקום במונית :( אבל!! שאלתי את ענבל, חברה שגם הייתה במסיבה, אם היא יכולה לקחת אותה כי היא שאלה אותי לפני כן אם אני צריכה טרמפ. וכן בסוף יצא שהיא הסתדרה ואם הגענו עד לרגע שאני רושמת את כל הסיפור הזה אז. היא חזרה. הביתה. כאילו. לא משנה. בקיצור היה לנו ביטול באיזה יום ראשון אחד ופתאום אני רואה אותה מחוץ לדלת, האמת שבנינו, לא חשבתי שהיא תזכור אותי אבל… טםטםטם, הפלא ופלא. היא זכרה. ואז היא אמרה שהמורה למתמטיקה, שבמקרה הוא גם המחנך שלי, הוציא אותה מהשיעור ודיברנו במשך כל הביטול הזה. היה נחמד. ומאז ? וואו. מאז אנחנו כל הפסקה בערך ביחד. סיבובים בכל כיתה, צחוקים בהפסקות, אין סוף הקלטות בוואטצאפ, תמונות מביכות שצריך אישור כדי להפיץ אותן וכמובן האחד והיחיד ע-י-ד-ו. אוי עידו עידו עידו. איזה קישור יפה אה? אין פשוט קוסמת. אני ממש יכולה להיקרא כ״כתבת הפתקים לשנת 2016״. בקיצור. עידו! טוב… עידו זה סיפור מצחיק. ומיקה, אם את קוראת את זה. את גם תופתעי לגלות פה דברים. טוב אז כבר בתחילת שנה כשהגענו לכיתה שלנו והתמקמנו, זה מוזר קצת לומר אבל לא ידעתי בכלל מי זה עידו. וגם כשכן התחלתי לדעת. הייתי בטוחה שהוא עוד איזה חננה בננה מהחבו ״קריפים״ שיש לי בכיתה. בקיצור. הוא ישב בשורה הראשונה ליד הדלת ואני ? אני במקום הרגיל שלי. לא זזתי משם מאז תחילת שנה, מדהים. טוב אני אמשיך. הוא ישב שם ואיזה יום אחד מישהו נכנס אלינו לכיתה וקרא למישהו אני לא זוכרת. ואז פתאום הסתכלתי עליו. דווקא לא מכוער. כאילו.. לא התאהבתי בו כי הוא לא הטעם שלי. אבל כן היה שם איזה משהו. כאילו סתם מעין רגע קטן שעבר לי בראש ואמר לי שאני רוצה לדעת מי הוא. ובום!! המחנך קורא המחשבות הנערץ והחתיך שלי (הוא בן מתאיים בערך, והוא ממש לא חתיך- לפרוטוקול), איכשהו הקשיב לליבי הקסום והיי הו – ״עידו + תמר״ ככה היה רשום על המקרן כשהעבירו מקומות. זה היה ממש מצחיק וצחקתי בלב בלי שאף אחד ישמע. ומאז נהיינו חברים. לשולחן. גם חברים טובים אם יורשה לי לומר. זה היה נחמד. הוא באמת נחמד. גם כשדיברתי איתו אחר כך, מחוץ לכל הבית הספר. סתם על החיים וכל מיני צחוקים בוואטצאפ וכל ההקלטות האגדיות שלו. הוא מתוק אמיתי אי אפשר לומר שלא. ברור שיש דבר שממש מעצבן אותי בכל הדבר הזה שנקרא עידו. וזה המכות. אני שונאת את זה שהוא כל הזמן מרביץ. אבל טוב אם זה מה שמגן עליו בחיים וגורם לו לאושר, מי אני שתגיד לו להפסיק? בקיצור, איזה יום אחד רציתי לרחרח משני הכיוונים. אז שאלתי את עידו אם הולך משהו בינו לבין מיקה. ו…. התשובה הייתה דיי חיובית. כאילו בערך. כאילו לא. ״זה מסובך״. ככה הוא ענה לי כששאלתי אותו. אבל עניין אותי. אז שאלתי שוב והוא הסביר לי. ואז הוא דיבר איתי על "עניין הקנדה". מה זה העניין הזה? אז ככה, מיקה מתחה את עידו, ועבדה עליו קצת, קצת הרבה- היא אמרה לו שהיא עומדת לטוס לקנדה למשך שנה שלמה!! נשמע הזוי לא? כן… הקטע היותר הזוי, זה שבכל פעם כשהיא רצתה להכיז על זה כ"קונץ", הוא לא היה נוכח. יואו כמה שזה מדהים שלדעתי הם יכולים להיות מתוקים בטירוף ביחד!!! הוא רק צריך ….. להעז? לנסות? משהו? אני חייבת לדבר איתו על זה. הוא באמת לא יכול לפספס את מיקה, והיא לא יכולה לפספס אותו. זה באמת יהיה עצוב אם וזה יקרה. ובגלל זה, אני. תמר אפרון השדכנית המהוללת בעולם, לא אתן לשום דבר כזה לקרות. אני מבטיחה. או לפחות אנסה כמה שיותר. כי…. כי אני מרגישה שזה זה. וזה נכון. וזהו.
תגובות (0)