עולם הפתקים שלי

פרק 12

עידו מעצבן אותי בטירוף. כבר הרבה זמן שלא רשמתי משהו. גם עליו. וגם בכללי. אבל יואו נמאס לי בטירוף!!!! כשאני באה לטובתו של בן אדם והוא דופק לי זין בפרצוף. אוף. זה מזכיר לי למה אני שונאת את העם הזה. בנים. למה אנחנו צריכות בכלל לאהוב אותם אם כל מה שהם יודעים זה לתקוע זין ולברוח כמו מסכנים. אז קלטתי את הקטע שלוקח לבנים זמן לשלוח לבנות הודעה או לגשת לבנות ולדבר איתן. כי הם פוחדים שידחו אותם. אבל מה עם בנות? לנו אין רגשות? אה כן, לרגע פשוט נזכרתי שכל כך קל לנו להתבטא שזה מטורף. לא כל ילדה שיש לה ציצי ותחת נחשבת לילדה שיש לה ביטחון. זה פשוט מטופש. לא לענות לבן אדם כשהוא בא בגישה הכי טובה בעולם. בחיים לא הבנתי את זה. בקיצור. בלי שום קשר לזה. היה לי טיול שנתי לפני כמה ימים. וואו היה כיף! יחסית לילדה שלא אוהבת בכלל טיולים היה מדהים. הייתי מנחה בחלק מסויים, וגם הייתה מסיבה כזאת ורקדנו וקפצנו והיה מטורף. היה איזה רגע אחד שבכיתי, אני מקווה שלא שמו לב, לא נעים. כי בכל זאת. סבא שלי חגג יום הולדת 77. סבא שלי שנמצא 7 וחצי שעות טיסה ממני וקבור מתחת לאדמה. אני בטוחה שהוא עדיין רואה אותי ויודע שאני נהנית חיים שלי ושמחה מכל רגע. אמנם אני רגישה מאוד אבל אני לרוב לא מראה את זה עליי. כי אני שונאת רחמים. זה דבר שמטריף אותי. בכל מקרה. בטיול היה כיף. והיה אוכל ומוזיקה באוטובוס וישנתי מלא. באמת מלא. היה כיף ממש! אני שמה לב שבזמן האחרון אני כבר לא רושמת. ואני לא יודעת למה. כי רוב הפעמים היה לי כל כך הרבה מה לרשום. כאילו מישהו בא ודרך לי על המחשבות. שאני אשמור אותן לעצמי ולא אתן לאף אחד לחשוב איתי עליהן. זה דווקא נחמד לשתף אנשים במחשבות שלך. זה אולי גם גורם להם לחשוב על דברים שהם לא חשבו. זה מדהים.
אני בשוק שעוד מעט חופש גדול. השנה הזאת עברה כל כך מהר שזה הזוי. כאילו… אני לגמרי מרגישה חיילת עוד רגע. חחח לא באמת. כל כך הרבה מסיבות בפתח. אני מקווה שיהיה כיף. כאילו אני הכי אוהבת מסיבות. חיית לילה ממש. אני גם אוהבת את כל המוזיקה והריקודים. זה פשוט משחרר יואו. להיות עם כל החברים ולרקוד וליהנות וזה כיף חיים משוגעים. תמיד חיכיתי לרגע הזה. להיות בכל המסיבות הכיפיות האלה עם כל החברים והפאן וליהנות. ממש כמו בבת מצוות. רק טיפה יותר כיף. טיפה. טוב נו. על מי אני עובדת, בבת מצוות תמיד הייתי בולסת אוכל בלי הפסקה. ובמסיבות של השנה אני לא מפסיקה לרקוד. כבר אין זמן לאכול מרוב ריקודים. ללא ספק כיף חיים. וואו וגם תיאטרון איזה כיף!!!! כל המחזות והחברים והכל ויואו כמה שאני מחכה לזה כבר וואו. מדהים. ובלי שום קשר ובסטייה חדה לנושא חדש. אני משתגעת. יואו. יש פשוט בנות שאני לא יודעת אם לקרוא להן חברות. זה משגע אותי. כשילדה יודעת שמישהי נמצאת בקטע של מישהו או מחבבת מישהו או יש לה רגש למישהו, היא לא אמורה להיפגש עם הילד הזה. לדוגמה: אם א' חברה טובה של ב' וב' מפתחת רגשות כלפי ג' ומכירה לא' את ג' והם מתחילים להיפגש. זה יגרום לילדה ה״מאוהבת״ הלוא היא ב', לקנא ולכעוס ולהתעצבן ולאבד את זה לגמרי. ואני לא אומרת את זה בתור מישהי שיודעת מה זה מרגיש. ממש לא… או שכן? טווב נו אני כן, ואני דיי מתכחשת לזה. אבל דיי כבר. נמאס לי להרגיש ככה. זה או שאני מפוצצת את הרגש הזה ומוצאת משהו אחר לעשות עם עצמי או שאני לוקחת את עצמי בידיים וחושבת מה לעשות. כי דיי אין לי כוחות לכלום. אני רק רואה מישהי איתו שקרובה אליי ויודעת מה עובר עליי, אז ישר אני חושבת שהיא תעשה לי דווקא. אוף. מוח דפוק ומקולקל. זה לא פייר. פשוט נדפקתי איתו. נדפקתי. אני צריכה לעשות סוויץ' בשכל. לרענן אותו קצת. וזה מה שעשיתי. הוצאתי את כל מה שהיה לי על הלב. לא בזה שכתבתי. בזה שבכיתי. זה משחרר. זה עוזר. גם אם לא אני בוחרת לבכות והמוח שלי פשוט אומר לי מה לעשות. זה נעשה.