עולם בלי עקרונות

לכל אחד יש סדר עדיפויות,
לכל אחד יש שתי רשימות:
האחת, הרשימה שבעולם מושלם היתה יכולה להתקיים כמו "ללמוד למבחן במתמטיקה" בסוף , ו"להתעסק בכתיבה" בעדיפות ראשונה.
ואז נזכרים בעולם האמיתי שהוא לא כפי בקשתך, שמתמטיקה ממוספר ראשון והכתיבה נמצאת בין האחרונים בקטגוריה של "בזמני הפנוי" אם נשאר כזה.
אני תלמידת תיכון, נכון, העומס רק יגדל ויגדל אבל גם לי יש דברים שאני חושבת שצריך להקדיש להם יותר זמן. העולם מונע ממני לעשות מה שאני רוצה, מה שאני אוהבת, מונע ממני להיות עצמי.
אולי זה נשמע נדוש ודפוק לאללה אבל הדבר הכי חשוב בעולם להיות מאושר, כן.. אמא אומרת "לא משנה במה תעסקי, העיקר שתהיי מאושרת" ואת כבר מבינה שהיא מזיינת לך בשכל. אבל..
מי אמר שמתמטיקה תגרום לי להיות מאושרת? מי אמר שאם נמנע מעצמינו את התשוקות שלנו נהייה מאושרים? ההפך! נהייה עולם שלך אומללים. עולם בלי עקרונות. עולם של מתמטיקה ומתמטיקה, ציונים וציונים.
מעטים האנשים שעושים מה שהם אוהבים, אני מקנאה בהם,
בציירים שמצליחים להתקיים מיצירותם,השחקנים מהוליווד שאני מתפללת להיות כמותם, הסופרים שכבר עשו את זה בענק. הם ויתרו על מתמטיקה? הנה הם הצליחו בחיים. הם מאושרים. אם מישהו היה שומע את דעתי הייתי אומרת
אני רוצה ללמוד יותר שעות תיאטרון
אני רוצה יותר זמן לכתוב
אני רוצה לעשות את הקורס הפיננסי
אני רוצה לרקוד
אני רוצה להתאמן
אני רוצה שאנשים יבינו שלא הכל בנוי מציונים, ציונים אלו רק מספרים על דף וזהו. ציונים זה דרוג שגוי של מה אני חייב לעשות אבל לא רוצה.
בתיכון אין לך הרבה ברירות, כן, נותנים לך לבחור מגמה וגם מקצוע מדעי אבל.. למה אתם לא נותנים לנו לבחור מה אנחנו רוצים לעשות בחיים? אני כבר יודעת. מבוגרים, תפסיקו לחשוב שאנחנו רק ילדים, שהדבר שיושב לנו בראש זה לזיין, "ואוי הסלפי שלי לא יצא טוב", אינסטגרם, צאו מזה!! אני חושבת על העתיד אני חושבת רחוק. גם על ילדים ומשפחה. עכשיו זה הרגע שאתם חושבים לעצמכם "למה היא ממהרת?" אני לא. זה הקשב וריכוז אני חושבת על יותר מידי דברים וכשחפרתי עמוק מידי באותו דבר אני מתחילה לחשוב רחוק, לאופק. כי בסופו של דבר נגיע לשם, נגיע לזקנה ולשבת על ספסל בגינה ציבורית ולהיסתכל על נכדינו.