עולם אחר- 2
אורן מישש את פניו לאחר שהשטן הפרטי שלו הואיל בטובו להסתלק עם הכסף של אימו, אצבעותיו נתקלו בנוזל חם שבישר לו שהוא מדמם.
רגליו התרוממו וכפות ידיו אחזו בחומה אקראית כדי להחזיר לגופו את שיווי המשקל.
ברגע שהתיישר, הבושה החלה לפעפע במחזור הדם שלו, הוא הרגיש, פשוטו כמשמעו, ילד מטומטם לחלוטין.
אם עד עכשיו היה שמח בעובדה שהיה גאון, כעת הוא היה מוותר על העניין, מוכר את נשמתו לשטן כדי שיהיו לו מעט יכולות חברתיות.
הוא החל לפסוע ברחוב השקט, השמש הזורחת שבדרך כלל גרמה לו למחשבות מסובכות על תפקודה, גרמה לו כרגע הרגשה של בגידה.
כי עד כמה שזה היה לא הגיוני, מערכת השמש הייתה אחת מבין אלפי עובדות, ששימשו כמשענת לאורן, לאחר ההשפלה שספג, הוא הרגיש שהמשענת מתפרקת מאחוריו וגופו נזרק אחורה, נתון לחסדיהם של הבעיות בחייו.
רגליו נגררו על המרצפות עם הצורות ההנדסיות, ורק לאחר רגע הבין שאין לו מושג לאן ללכת.
האפשרות של הבית נפסלה מיד. אמא של אורן עבדה מהבית והוא ידע בדיוק איך יראו פניה כשתראה את החבורות, לא הייתה לו כוונה לחשוף בפניה שוב את כישלונותיו החברתיים.
הבית ספר בכלל לא היה אפשרות, אלא אם כן אורן הוא מזוכיסט, והוא לא.
לכן, חשב על המכון.
לאותו המקום הייתה את היכולת הברוכה לגרום לאורן לשקוע במקום הקסום מהרגע שהוא נכנס בשערים – ולהשאיר את כל בעיותיו בערימה ליד השער, שזינקה עליו ברגע שיצא.
האפשרות האחרונה נראתה כהגיונית ביותר, ולאחר בדיקה מקיפה של הנזקים (משקפיים שבורות, דם מכיוון ראשו שלא נראה לו כפצע חמור, ברכיים משופשפות ומכנסיים קרועים) הוא החל לפסוע לכיוון תחנת האוטובוס הקרובה.
מבלי משים גבו התיישר במעט, מוחו חדל מלשוטט במחוזות הדיכאוניים, וחזר למילמול שקט של טור פיבונאצ׳י.
הוא התיישב בתחנה, מכוניות עוברות מולו בזמן שהוא מתבונן בפגישה של הגלגלים עם הכביש, ותהה מהו החיכוך של כל מכונית עם הכביש והאוויר.
האוטובוס נעצר בחריקת בלמים מחרישת אוזניים, מספרו זהר לעבר אורן בירוק
״112״,
הוא חייך חיוך קטן ושילם לנהג בכסף קטן שמצא בתיק.
תגובות (31)
הו. אלוקים אדירים. איזה טעויות מקלדת קופצות רגע אחרי שאני מעלה את הסיפור. שנייה אני אתקן.
תוקן.
טוב, אז שלום.
כרגיל הסיפור היה נחמד וחביב. נהניתי לקרוא. מה שכן, קוראים לזה "סדרת פיבונאצ'י" ולא "טור פיבונאצ'י" (אבל זוהי שגיאה בזעיר אנפין). האמת היא, שהפרק מעט קצר מדי (וקצר בהרבה מהפרק הראשון) וכמעט ואין בו פואנטה, למעט אותו מקום קסום בשם "המכון". המלצתי היא שכאשר יצא הפרק הבא תאחדי אותם (אם הפרק הבא לא יהיה ארוך בהרבה). ובלי קשר לכלום, חדשות משמחות: בשנה הבאה אני אתחיל ללמוד לתואר הראשון שלי. רק בכיתה ט' (זה הוקדם! יאי!)!
ובכן, תודה רבה לך!
דבר שני- לגבי החסרות פואנטה, אני מודעת לכך לחלוטין, פשוט רציתי משהו קטן וקליל לפני העומס של המעבר לעולם האחר, אבל אתה צודק.
מזל טוב ! אני ממש שמחה בשבילך ! במה אתה עושה את התואר?
אתה רק בכיתה ט? אה הא! אני גדולה ממך בשנה שלמה חביבי !
ובלי קשר לכלום- מחר אני מתחילה את קורס המתנדבים שלי במד״א! ואני מתרגשת מאוד.
והפעם בעינייני אורן- איך מעבדות של פיזיקה נראות? הייתי במכון ויצמן, וראיתי מעבדות אבל הם עסקו במחקרים ביולוגים (היית שם? אני מניחה שכן. בכל מקרה, נכון המעבדה לחקר המוח יפיפייה?) אז אני אשמח לתיאור של המכשירים, או לפחות לשמות שאוכל לכתוב בגוגל.
טוב, הנה התשובות:
1.אין בעד מה.
2. אני מבין.
3. לא, האמת שאני בכיתה ח' ואתחיל עם התואר בשנה הבאה (במקום ב-י'), ולכן אני קטן ממך בשנתיים שלמות.
4. בפיזיקה. פיזיקה זה מגניב.
5. לא הייתי במכן וייצמן אלא באוניברסיטת תל-אביב, וכן, במעבדות הפיזיקה. אם את רוצה, אני אתן לך תיאור של מעבדת אופטיקה קוואנטית (בעברית פשוטה מאוד, לייזר). בעקרון יש שולחן מיוחד (שולחן עם הרבה מאוד חורים שאפשר להתקין עליהם ברגים, שבאמצעות חיישנים ומשאבות אוויר מיוחדות מסוגל לייצב את עצמו בכל מקום), שעליו מתקינים לייזרים (שרובם נראים כמו די-וי-די שחור גדול עם עדשה ובלי צגים) ועדשות מכל מיני סוגים. במעבדה צריך תמיד ללבוש משקפי מגן (שלא עוזרים במיוחד אם לייזר מצליח איכשהו להגיע לך לעיניים) די משונים עם עדשות מקטבות. יש שם מין וילונות ממולאים עופרת סביב המעבדה (כדי לחסום לייזר טועה), אם כי הראו לנו שבכל זאת יש חור או שניים בקיר. וכמובן, גולת הכותרת-הספקטרומטר. מכשיר מוגזם לגמרי בגודלו, מצופה בכמויות מוגזמות של נייר אלומיניום, ותפקידו הוא למדוד ספקטרום בדקויות יוצאות מן הכלל. יש גם עוד כמה ספקטרומטרים, אבל הם קטנים ועלובים בהרבה.
ודבר אחרון, שאלה: האם אני המקבילה החיה והאמיתית של אורן?
אוה איזו שאלה!
קודם כל תודה על ההסבר.
ואני לא חושבת שאני מכירה אותך מספיק כדי לדעת אם אתה המקבילה החיה של אורן, אבל כרגע, אתם דיי דומים.
למרות שהוא פחות חוצפן ויותר ביישן(אצלי חוצפן זאת מחמאה) והחוצפה שלו בדרך כלל מתאפיינת ברגעי שיא (לדוגמא בפרק הראשון) לרוב הוא פשוט מדמיין מה היה אומר אם היה לו אומץ, בזמן שאתה פשוט אומר. (לפחות באינטרנט)
אבל אולי, אם היו לו חיים אינטרנטיים כול שהם, סביר להניח שהוא היה יותר מעיז להביע את דעתו.
ולא, אתה קטן ממני רק בשנה, כי נולדתי בסוף דצמבר, והקפיצו אותי כיתה, כך שאני בכיתה ט' אבל עוד לא בת 15.
פיזיקה זה בהחלט מגניב. אבל ביולוגיה זה ברמה אחרת לגמרי.
*בכיתה י. עדיין לא התרגלתי.
שלושה דברים:
1. אוקי, אני מניח. העניין הוא שלי פחות אכפת מה הבן-אדם שמולי מרגיש, ולכן לא ממש אכפת לי לפגוע בו. האמת שעד היום זה רק הקל עליי (תתפלאי).
2. פיזיקה יותר טובה מביולוגיה (ופה אני פותח וויכוח משכיל) מסיבה פשוטה מאוד: ביולוגיה היא חקר החיים בעוד שפיזיקה היא חקר הכוחות הפועלים ביקום. כל הפיזיקאים כיום עובדים במשותף על "התיאוריה של הכל" (תיאוריה שתסביר איך נוצר היקום, למה ולאן הוא מתכוון להיעלם בבוא הזמן), שתסביר גם את הביולוגיה אם היא תוסבר בשלמות.
3. אני שמח בשבילך על מד"א. ברכותי.
אני אענה במוצ"ש. שבת שלום.
1. אני לא מתפלאת, זה הגיוני לגמרי. לאורן יותר אכפת- אמא שלו חינכה אותו לריגשות במטרה שישתלב בחברה, היא לא הבינה שזה יגרום רק לנזק.
2. בשמחה הייתי מתערבת בוויכוח הזה ואומרת לך שאתה טועה, אבל אני פשוט לא מכירה את פיזיקה מספיק כדי להתווכח עליה, ומה שאמרתי בהתחלה היה עניין של טעם אישי (וילדותי) בלבד.
3. תודה רבה. כנ״ל על התואר.
אין בעד מה. אבל האמת שמאוד חיכיתי לוויכוח המשכיל הזה.
O: מרוגז קלות אתה בכיתה ח׳?
לפי הכתיב שלך ודרך ההתבטאות הייתי בטוחה שעוד כמה חודשים אתה מתגייס לצבא!
ובסוף מתברר שאתה בגילי!
חוץ מזה שאתה חכם, ואני…טוב אני אני…
רובי (חוחו ראיתי שאת מתעצבנת שקוראים לך נולדתי בדרך הזאת) תלמדי אותי לרשום ככה!!
רגע, מה. אתה בכיתה ח'?
לפחות אני לא היחידה שבשוק…
כן. למה זה כל כך מפתיע? כאילו, נכון שאני מאוד חכם אבל אני לא כזה מדהים…
כי כי כי לא יודעת, רוב הבנים שאני מכירה שבכיה ח׳ סתומים שיטחיים עפים על עצמם, חושבים שלעשן זה קול, חושבים שללמוד זה משעמם…
בקיצור נערים מתבגרים רגילים…
אבל אתה O: בכיתה ח׳?
איך אתה חושב שזה לא מפתיע??
ויש לי שאלה שכבר הרבה זמן רציתי לשאול, מזה ׳אינטלקטואל׳ ?
שבכיתה*
אינטלקטואל, הכוונה לאדם פיקח, שנון ומשכיל. ואני מודה לך, אבל האמת שלפעמים אני שוכח שלא כל האנשים כמוני.
איזה מחמאות אתה מקבל סטיבן !
ללמד אותך לרשום ככה? אין לי מושג.. לפעמים אני חושבת שזה לא אני, ואיזה רוח משתלטת עליי וכותבת את הכל.
תעבירי לי את הרוח !
אני מודה לכולם. חוץ מזה, אני מוכרח להזכיר לך (ל-'ששש… זה סוד') שאני מקבל את הגמול על חוכמתי בכך שאני מתחיל ללמוד (לתואר ראשון) כבר בשנה הבאה, לרובי אני מוכרח להזכיר שהמחמאות האלו שוות אפילו יותר כי אני מקבל אותן בסיפור שלך (או כמו שדניאל היה אומר-"מוחעחעחעחע!"), והאמת שגם אני מרגיש ככה (כאילו יש בי רוח שכותבת הכל). אולי זה מין מצב תודעתי? יכול להיות נחמד לבדוק את זה.
סף סוף! המעשה נעשה! עכשיו אני, את ודניאל יכולים לדבר בפרטיות מוחלטת!
פתחתי לנו קהילה ב-google+!
עכשיו אני רק צריך את המייל שלך (רובי) כדי לשלוח לך הזמנה, ויש לנו מפגש נפלא של המוחות המבריקים בדורנו!
והינה לנו נושא לדיון- המוזה!
1.אני מהמוחות המבריקים בדורנו? ובכן, לא.
אתה ודניאל – כן, אני לא.
3. איזו רשעות! ובכן- לי אין בעיה בכך שאתה מקבל את התגובות בסיפור שלי, ואני אף מחמיאה לך בעצמי באותה הנימה של המחמאות הללו;-
יאווווו אתה חכם (מקווה שגיליתי לך חלקים נסתרים באישיות הסבוכה שלך.)
4. איזה יופי! ובכן, אני אשמח, אני אפתח מתשתמש בגוגל, כי זה שיש לי כרגע לא טוב, ואני אעדכן אותך בהקדם האפשרי.
בכבוד רב ובנימה של רשעות,
רובי.
אני שמח.
אני לא.
-הריסה-
ובכן, למה את לא שמחה? שתפי אותנו. (לא בציניות. משעמם לי ונמאס לי ללמוד גמרא)
היי! לכי לפתוח חשבון גוגל!
נו דניאל בר הצטרף להילה ואנחנו מקשקשים על דוקטור הו. קדימה, תצטרפי!
לקח לי הרבה מאוד זמן לקרוא את זה- קשה לי לקרוא באופן רציף, הפרעת קשב ובעיקר ריכוז. אהבתי את הסיפור מאוד, ואני מצפה להמשך בקוצר רוח.
לגבי הגופים- גם אני כזאת, וזה לא נורא כל עוד במהלך פרק אחד את מחליפה גופים. פרק ככה ופרק ככה זה סבבה. לא הכי מקצועי, אבל סבבה. כמו שאמרת, אנחנו לא המוציא לאור D:
איך להצטרף?
שלחתי לך הזמנה במייל.