עוד לילה

עוד לילה. שוכב במיטה והרגשות אוכלות אותי מפנים. מה זה? בדידות? אהבה?חברים? הכל ביחד? הייתי רוצה לדעת כי אז הייתי יכול לטפל בזה אבל האמת היא שגם אם הייתי יודע מה הבעיה, לא בטוח שהייתי יודע איך לפתור אותה.
פשוט נמאס לי. די, נגמר לי הכוח, כי הרגשות המציקות האלה לא נגמרות ולא עוזבות אותי. למה דווקא בלילות?! תנו לישון עזבו אותי. רק מחכה כבר להתגייס, לשנות את השגרה כי אז לא יהיה לי זמן לרגשות האלה.
הבעיה הכי גדולה שלי היא שאני מרגיש לבד, בודד, או איך שתרצי לקרוא לזה.
גם אם זה לא נכון, אני כל הזמן מרגיש ככה, פשוט כל הזמן, וזה נמאס.
איך להעלים את ההרגשה? אם תתנו לי את הפתרון אני מבטיח שאיישם אותו.
סך הכל החיים שלי מושלמים – משפחה חמה ואוהבת, חברים שאוהבים אותי, הלימודים הולכים כמו שצריך. אך בכל זאת אני לא מאושר. עצוב אבל אני לא מרגיש מאושר. מה צריך כדי להיות מאושר..?
גם היום איזה יום חרא. חשבתי על החברים שלי, על כמה אני רוצה חברה(אולי כדי להעביר את הבדידות) ופשוט על עצמי ולמה אני לא שמח. אני לא יודע. אני גם מרגיש שאני לא עצמי, כאילו אני מישהו אחר, מישהו קנאי, תלותי, שאוהב שמרחמים עליו ואני לא כזה, באמת שלא. נהייתי כזה איכשהוא..
בא לי לכתוב עכשיו על אהבה. מילה שמחה רק חבל שאין לי אהבה. יש את זאת מפעם שאני עדיין מנסה, בערך, יש לי ציפיות שנהיה ביחד. זה לא יקרה אבל בכל זאת אני מאמין בזה. אני לא חושב שאני אוהב אותה בכלל. אולי זה סתם העיקרון של ״אני יכול להשיג אותה״. כי מישהו אחר הצליח ומי הוא בכלל? שהוא יותר טוב ממני? היא אמרה שהיא נהנת איתו. מה איתי לא כיף? מה אני צריך לעשות שאיתי יהיה לך כיף? בעצם, למה אני צריך לנסות להיות אחר? פשוט לא מבין אהבה, ואיך להתחיל עם בחורה, פשוט לא יודע, איכשהוא אני תמיד דופק את זה. אם היה לי מישהו שמלמד אותי בטוח הייתי תותח על. אבל לא…
לסיום הסיפור אחזור לקטע של הבדידות. עם חברים אני תמיד מרגיש שמח יותר. כי אני לא לבד. אבל זה עוזר רק לרגע, כי כשאני חוזר לביתי הרגשות חוזרות גם כן.
אולי אני מחפש חברה כדי להתגבר על הבדידות? אולי זה לא קשור בכלל? לא יודע..
אני אהיה הבן אדם הכי מאושר בעולם כשאני אפסיק להרגיש רע. אהיה שמח כל כך שאני לא יכול כבר לחכות לרגע שיגיע.
מקווה שיגיע בקרוב…