עוד חלקי תיאורים.
הייתי מתאר את זה כשמושלם,חסר פגמים.
הייתי מוחה דמעות זהב שלא נגמרות.
והייתי חובש פצעים שלעולם ידממו
ואין קץ למעגל הדמים הזה.
קר,משוחרר.
ואם אובדן אחד משחיר עולם,איך החיים המשיכו עם שש מיליון?
וכל שירי הקינה וכל הבלדות לא שוות את נפשו של המשורר
כמו שכל שלא כל ציוריו ויצירות הפאר לא שוות את הצייר.
זעקות לב שנחמץ,צוף הפרח שיבש,
ועוד אני בעולם שכולו טוב,
פרחח חצוף וחד לשון שכמוני,איך אני מרשה לעצמי לגשת ולנסח,
לגשת לבחוש בסיר הכאב והשכחה המבורכת
עוצם את עיניי ופוקח ואני עדיין חי,עדיין כאן,מוזר.
תגובות (2)
את ההתחלה לא הבנתי ולא אהבתי
אבל כל שורה אחר כך יותר טובה מהקודמת
עד שהדלוש השורות האחרונות- מממדדדההההיייםםםםם
נגע בי עמוק
כי הקטע הזה כולו, הוא רק חלקי תיאורים.
במשך כל המסע ניסיתי לתת צורה ומשקל, ניסיתי להאניש את הכול, ולכתוב כמה שיותר רגש בגלל כל החוויה החזקה הזאת שעוברים שם.
ובסוף גיליתי שנשארתי עם חלקי תיאורים שנזרקו אל הדף מתוך הדחף הזה שסחבתי כל המסע..וזה מה שיצא.