עד לחשכה

הוא שנא את המציאות.
תיעב את האמת.
חבב את הדמיון, המציאות אשר בדה בהקיץ
או בעת שכרה.

הוא אהב לשתות עצמו לשכרה.
בקבוק יין שלם יכול היה לסיים בדקות ספורות.
קח שכח את כל חטאיו, האנשים בהם בגד.
כאשר שתה, מצפונו היה נקי.
טוב נו, כמעט.

"אלכוהול זה לא טעים" אמרה לו פעם בתו הקטנה
שהעדיפה לאכול גלידה.
"כן, הוא לא טעים" ענה וידע כי כעבור כמות לגימות שכזו
אתה כבר שוכח מה הטעם.

את הארון במטבח מעולם לא נעל.
הארון היה חברו הטוב ביותר, במיוחד
בשל בקבוקי האלכוהול הרבים שאכלסו אותו.

לבתו הקטנה גם הייתה גישה לארון זה.
גם היא חוותה וסבלה, ואט-אט תשוקתה
לגלידה פחתה וזו לאלכוהול דווקא גדלה.

היו הם שותים יחדיו לשכרה.
שותים עד לאבדון חושים, עד לחשכה.