עד גיל 16 העולם יעצר

כשהייתי בת 4 הייתי ילדה קטנה עם קוקיות, דחפתי חול לפה והדבקתי חנוכיות.
בגיל 5 הגננת העמידה אותי בפינה, היא כעסה שקרעתי את הציור של הילה אבל היא, הילה הבת זונה קישקשה לי על החולצה שאבא לי קנה וטרקה לי את הדלת של השירותים על הקמיצה. אז למה לעזעזאל הגננת לא שמה אותה בפינה?
בגיל 6 נכנסתי למערכת החינוך, לימדו אותי את כל האותיות בכתב קטנים ואת כל המספרים אבל רק עד 20. תודה לאל ששם עוד הייתי תמימה, לא ידעתי מהם מבחנים בקושי מה זה כלי כתיבה.
בגיל 11 עשו עלי חרם, אני מצטערת שקפצתי מהר כל כך, זה רק כי אני לא ממש זוכרת את היסודי, אז הייתי שונה מאוד ממי שאני. והתמונות שבין גיל 6 לגיל 11 הן גזורות גנוזות, הייתי שמנה ולכולן היו פנים רזות. מי שלא הייתה יפה לא הייתה מתקבלת בברכה. בכיתה שלי היו בנות רעות! שכל עיסוקן הוא להרוס חיים של אחרת, אבל זה היה מזמן, אני עכשיו כבר בוגרת והן מכוערות, אל דאגה יש להן מקום שמור בגיהינום, אני נשבעת שהשטן בנה להן כזה צינוק קטן מלא זוועות. אבל מה זה משנה, שום דבר כבר לא יעלים לי את הצלקות. ואז אמא דחפה לי ריטלין כי ככה הרופא אמר והוקוס פוקוס ירדתי במשקל, נהייתי צנומה וכוסית, אמרו עלי אני חושבת-"יפיופית"?
בגיל 12 סוף סוף עליתי לחטיבה, בפעם הראשונה מצאתי אהבה, כמה חבל שהיא הייתה חד צדדית. למה שילד רע יהיה עם ילדה פחדנית? הוא השריש בי אומץ ותעוזה, אולי זה מה שגרם לי להפוך למבריזה? הוא היה משחק בי כמו בובה, אני הייתי קשורה בחוטים ולו זכות המשיכה. והוא ידע, הוא כל כך ידע שאותו אני אוהבת, לכן הרשה לעצמו לשחק גם עם אחרת. בין נשיקה בלחי לאחיזת ידיים וחיבוק מתוק שקיבלתי כל יומיים הוא השלה אותי ושבר לי את הלב, אוי אלוהים לא חשבתי שזה עד כדי כך כואב…
ואז אמר שהוא נוסע לפנימיה והופס כיתה ח' והוא איתי בכיתה?! אז כדי לשכוח סופית התנשקתי את הנשיקה הראשונה עם איזה ידיד מחוג דרמה שנעלם אחרי יממה בודדה ואחרי חצי שנה מצאתי אותו עם כיפה שחורה, כאילו.. מה?!?! ושוב פעם הסתתרתי כמו פחדנית, אני מודה, הנשיקה הראשונה שלי הייתה סוג של תרמית! והיא הייתה לא נעימה ויותר מידי רטובה, כמה טוב שהיא לא היחידה!
בגיל 14 הצטרפתי לתנועת נוער, מצאתי את עצמי, הרגשתי בזוהר. והתאהבתי, שוב פעם, אבל הפעם יותר חזק, באיזה ילד תימני מעצבן ומרוחק. לו הייתה חברה, העשירה מהקבוצה השנייה, שחברות לה יש בשפע ונתונים בלי עין הרע מאמא טבע. הם נפרדו ואותי הוא נפנף, הייתי בדיכאון!! זה ממש לא כיף! במקרה פגשתי אותו ביום העצמאות ואיתו הייתה לי הסיגריה הראשונה, כל כך התלהבתי ואיתה באה הנשיקה השנייה, היא הייתה חלומית וכמו כל חלום- סופו להסתיים, הבוקר עלה, השחר הפציע ולא ראיתי את התימני המעצבן יותר, בטח לכל מיני שטויות הוא התמכר! בואו נעבור נושא, אין לי כוח להתעסק בו יותר!
בגיל 15 הגעתי לתיכון, לקחתי את כיתה י' כתקופת ניסיון, הראשונה לשתייה, הראשונה לנרגילה, כבר אובססיבית והשנה בקושי התחילה. מקפצת ממסיבה למסיבה, מגבר לגבר מנשיקה לנשיקה והכל בלי התחייבות, זאת הייתה המהות של תקופת הניסיון, כי ככה זה בשנה הראשונה של התיכון. בתולים שומרת, אלכוהול לוגמת וכל אחד שמתחיל איתי אני מתמרנת. ואז החלטתי שנרגילה זה פאסה וסיגריות זה מגעיל, סטוצים ריקניים זה מדכא ולפעמים כל מה שהייתי זקוקה לו זה מעיל, או חיבוק חם או סתם מישהו שיקנה לי מים וישאל אם הכל בסדר, יושיב אותי בבטחה ולא בפינה של החדר, ולא היה מישהו כזה, כי כולם באו לזיין, כולם רומסים אחד את השני וחיים על מה שמזדמן, על מי שמזדמן וצחוקים מזוייפים מאלכוהול זה כל מה שהכרתי, לא הייתי עצמי זהו עולם לא אמפתי לכן אני לא יכולה להרשות לעצמי להיות עצובה,לא כשקיץ סביב ואני בלב מסיבה.
בגיל 16 היה לי חבר גדול, בן 18 היה נראה לי כאילו הוא כל יכול. אבל הוא בעצם היה ונשאר הכבשה השחורה של המשפחה, זה שאמא שלו העיפה אותו לפנימייה ואותי זה דווקא הלהיב, שוב פעם ילד רע. אבל כמו כולם הוא רק רצה מין ואחרי שייבשתי לו תתחת, עם מי הוא התעסק הוא הבין,.אז המציא כל מיני שטויות על פוליטיקה ודת חיכה שנריב עד שהכל יתפוצץ, הוא עשה ממני עוד טיפשה אחת, עוד טיפשה שבאמת חשבה שהיא שווה יותר מסקס, עוד טיפשה שאיתה הוא התלוצץ.
חבר שלו הציע ניחומים ואז שלח ידיים וקבר אותי לעולמים, הותיר ממני משוגעת ושיכורה. מבולבלת באהבה ושקטה בפעולה. ילדה שהפכה בין רגע לדמעה אחת גדולה, לזכרונות סיוטיים מלילה נורא, להתעסקות מייסרת שאינה מרפה.
ומכאן האלכוהול גבר והצטרפו גם הסמים, חיוך שאני מצליחה להאמין שנבע מאושר לפעמים, והחיים שלי סבבה והחיים שלי טובים אבל עבר די ארוך, אל תשכחו שאני מספרת בתקצירים.