עדי המיוחדת

שלום קוראים לי עדי אני בת 16 לא הכי מקובלת יש לי חברה אחת השם רונה וידיד בשם רוני אמא של

נפטרה ואבא שלי גידל אותי עד ש… עד שרבנו בגיל 14 ברחתי מהבית ואני לא רציתי ליראות אותו

בחיים!!! פשוט נפגעתי מימנו ושרציתי לחזור לבית שלי היה מאוחר מידי אבא שלי עבר דירה מנהלת

של פנימייה מצאה אותי הייתי שם חודש והעבירו אותי אני לא כל כך מציינת בלימודים אני קצת שובבה

ונפגעת בקלות ככה שהעבירו אותי 6 פנימיות והסיפור שלי מתחיל כך הפנימייה החמישית שלי:

"היי רוני בוקר טוב" קראתי בקלילות כמו בכל בוקר

"בוקר טוב עדידוש" ענה רוני

"מזה? אני שומעת רעש מוזר רעש של מכות מימתי רבים פה מכות?" שאלתי

"מהבוקר" ענה לי לי רוני ורצנו לבדוק מה קורה

"אי אך אוו" צעקה ילדה לא מוקרה

אני ורוני קפצנו על הילד שהרביץ לה והילד ברח

"היי אני רונה אני הגעתי ליפני שבוע לפה ואני לא ממש מסתדרת פה" ענתה הילדה

"היי אני עדי וזה רוני" שיתפתי עם רונה פעולה

פתאום קראו ברמקול "עדי רוני ורונה נא להגיע למנהלה"

"עדי! מה עושים?! הולכים או בורחים?"

"רוני נימאס לי לברוח מה יעשו לנו כבר? הייתה ילדה שילד הרביץ לה"

"לא קוראים לי ילדה קוראים לי רונה" פסקה אותי רונה

"טוב טוב רונה קיבלה מכות ממישהו אז עזרנו לה מה יעשו לנו כבר יגידו לנו תודה?"

"נו אז אתם באים?" שאלה רונה

אמרתי כן ומשכתי את רוני

"עדי רוני רונה? מה זה היה? למה להרביץ?" שאלה המנהלת

ורונה ענתה:"ילד אחד בא והתחיל להרביץ לי רוני ועדי באו ונחלצו לעזרתי אל תיתני להם עונש תיתני לי"

"ממש לא! עם את מביאה לרונה עונש את מביאה גם לנו" רוני ואני ענינו ביחד

"טוב… מה שאתם רוצים אני מעבירה אותכם לפנימייה אחרת תיבחרו אתם את הפנימייה פנימיית החיות

והמוזיקה או פנימיית החלבוי "ענתה המנהלת

"החיות והמוזיקה" ענינו כולנו ביחד

"אין בעיה תארזו את הדברים שלכם מחר אתם נוסעים"

לקחתי את האיפור שלי ואת הגיטרה לקחתי את הבגדים שלי הלכתי קצת לחוף הים שבפנימייה פרסתי

לי שמיכה ושכבתי הסתכלתי לשמיים הייתה שקיעה עצמתי עיניים והתכלתי לבכות ואמרתי לעצמי

"הפנימייה הזאת היא רעה אין לי חברות חוץ מרונה שעכשיו פגשתי אותה ורוני אבל הם עוברים איתי אז

למה אני בוכה למה אני מתגעגעת ולמי?"עצמתי עיניים ונרדמתי

"עדי עדי" אמר קול מוזר אבל מוכר

"מה? מי אתה? מה אתה רוצה מימני?" אמרתי בפחד

"זאת אני אמא שלך אני לא יכולה להגיד יותר מידי אבל בקרוב תשתני בקרוב תגלי דברים חדשים שלא

ידעת ליפני כן אני אוהבת אותך" והיא נעלמה

"לא! אמא אל תעלמי!"צעקתי

"עדי עדי חחחחחח מה יש לך נרדמת בחול" רונה ענתה לי בחיוך רחב

"מה? איפה אני? רונה את לא תאמיני מה חלמתי!"

"מה קרה? דברי זה לא יכול להיות עד כדי כך נורא"היא ענתה והחיוך היפה שלה הרגיעה אותי

"היי בנות איפה אתן? חיפשתי אותכן בכל מקום אתן מוכנות?עוד שעתיים"אמר בריצה רוני

"ששש" אמרה רונה "עדי מספרת בדיוק מספרת על חלום מוזר שהיא חלמה"

"רוני גם את תקשיב חלמתי חלום שאני רואה את אמא שלי והיא אמרה לי שבקרוב אני ישתנה וידע

דברים שלא ידעתי קודם" אמרתי

"אוי זה סתם שטויות"רוני אמר

"חננות לכו המונית מחכה לכם בי" אמרה עמית הילדה הכי מקובלת בבית ספר

נכנסנו למונית וכעבור חצי שעה הגענו בחוץ חיכה לנו שטיח אדום מפואר שהוביל אותנו לתוך חדר

המנהל

"היי תיבחרו חיה וטפלו בא היטב אני המנהל אלה המפתחות לחדר שלכן ואלה שלך" אמר המנהל

"היי אני עדי אממממ אפשר כלב צ'יוואווה?"

"כמובן ואת מה את רוצה?"

"אני?" אמרה רונה בבושה

"כן חומד איך קוראים לך ואיזה חיה את רוצה?" אמר המנהל

"רונה ואפשר פינגווין?"

"כן כחי מפתחות יהיו לך שתי פינגווינים אבל הם לא ישנו איתך בחדר הם יהיה בחדר משלהם ואתה

בחורצ'יק? מה אתה רוצה?"

"נחש חנק אבל מעולף"

"אוקי" אמר המנהל

"שירה גשי בבקשה לחדר המנהל" כרז המנהל

וילדה יפת תוער עם שיער בלונדיני אסוף בבננה אדומה עם נקודות לבנות עם עיניים כחולות מחזיקה

בספרי לימוד נכנסה ואמרה"שלום אני שירה אני אחראית על כל הנושא של החיות אתם הילדים

החדשים? נעים להכיר איזה חיות כל אחד בחר? אני יסביר לכם בכיף על כל חיה"

"אני בנחש היא בצ'יוואווה והיא בפינגווין"אמר רוני בגאווה

"באמת? פינגווינים הם החיה האהובה עלי נתנו לך מפתח לחדר לפינגווינים?" שירה שאלה

"גם עלי וכן" אמרה רונה

ושירה אמרה בחיוך גדול ואני הבנתי שהיא ורונה מאוד דומות "בואי אני ילמד אותך איך מטפלים בהם

ואם שניכם אני כבר יקבע" והיא לחשה לרוני באוזן "היום בשעה 19:30 בבית הקפה תישאל אחרים

איפה זה תהיה שם" ונתנה לו את מספר הטלפון שלה

רצתי לחדר בבכי הוא אמר לה תחכי לי ורץ אחרי פתחתי את דלת החדר ונעלתי פתאום יצאו שלוש

בנות והציגו את עצמם

"היי אני יסמין זאת נועה ואת לירון את בטח הילדה החדשה לא אמורה להגיע עוד ילדה?"

עניתי "כן" וחשבתי בליבי "כל היום יגידו לי שלום את הילדה החדשה אוף"

"את בסדר? אנחנו מפריעות לך? רוצה שנעזור לך לפרוק את המזוודה ?" שאלה אחד הבנות

עניתי "לא פשוט רבתי עם ילד ש…"

עצרו אותי התפיקות בדלת

"לא אל תיפתחו לא!!!!" צעקתי

"למה?"

"זה רוני כלומר הילד שרבתי איתו"

"טוב תמשיכי אמרת רבתי עם ילד ש… ואז הפסקת תמשיכי אנחנו מקשיבות לך"98

הילד הזה הוא חבר שלי לתר דיוק ידיד ואני אוהבת אותו והייתה איזה ילדה בשם שירה שהתחילה איתו

ובכלל הוא כאילו… אני לא יודעת איך להסביר את זה"

"את אוהבת אותו"

"כן בדיוק איך ידעת?"

"אני לירון מומחית לענייניי אהבה עכשיו תיפתחי לו"

אמרתי "טוב" ופתחתי את הדת

"אני מיצתער אני אוהב אותך אני ילמד אותה לקח אני מבריז לה" והוא נישק אותי

"ההתנצלות מתקבלת אבל יש תנאי אתה מזמין אותי היום ב-19:30 לבית קפה הזאת מה שזה לא

יהיה וששירה תיראה אותנו"

"הכל בשבילך"

"השעה עכשיו 18:40 ילד צא אנחנו צריכות לעשות לך מהפך דרך אגב איך קוראים לך אני יסמין"

"אני עדי ונתחיל?"

"כמובן!"

"את מוכנה עכשיו השעה כבר 19:20"

רוני ניכנס ואמר "יפיפייה שלי את מוכנה?"

עניתי לא בשמחה "כן"

הגענו למקום אכלנו שתינו ופתאום שירה נכנסה והפרצוף שלה נעשה אדום והיא התחילה לצעוק

על רוני "מה זה? "למה אתה עם הכלבה הזאת בוא לפה עכשיו"

"1.כי היא חמודה יפיפייה ומלכה

2.כלבים חמודים

3.היא ממש לא כלבה ועוד פעם אחת שתיקראי לה ככה הלך עליך

4.בחיים לא!!!"

פתאום צצה לה משום מקום רונה וסיפרנו לה מה קרה וכמובן עם הכישרון /לה היא פתרה את הריב

וכולנו השלמנו אני שירה רונה יסמין לירון ונועה הקמנו חבורה בשם הבננות הקוליות

כעבור שלוש שנים רוני הציעה לי נישואין רונה מצאה לה חבר בשם איתמר

אני וכל החבורה שלנו ניהלנו חיות חיות ורוני היה מנהל בחברת הייטק בקיצור העניינים ממש הסתדרו

ואמא צדקת אני באמת למדתי להיות יותר רגישה :)!!!

הסוף!!!!