עברי

פניהם של אלפים מופנים כלפיו בחמת זעם.
"כיצד הוא מעז?!" שואלים אנשי הכפר כולו.
הוא חבול ושרוט, אך אין אחד המעז לצאת נגד השלטונות ולרחם עליו. זהו אי- שוויון מצידם.
טיפות דם זולגות מקצת מצחו, והנימים שבעיניו התפוצצו מהמאמץ אחרי כל העינויים שסבל.
כולם צועקים ומשפילים "מורד מסריח חסר בינה!" צועקים משרתיו של אציל חכם, אך הם אינם רואים את מה שהאציל מסתיר.
"ראו מי שמדבר," הוא חושב "אתם אלו חסרי הבינה. זהו אי- שוויון בעליל. אילו אציל היה אומר זאת לאיכר קטן, כולם היו חוזרים אחריו ומשפילים אותו יומם וליל, ולעולם לא מתנצלים."
"אני לא עשיתי כלום!" צועק פשוט העם המדמם, אם כי בקושי רב. קולו צרוד ופיו שוצף דם.
"תשתוק, חזיר!" צועק הקיסר. "להעליב אציל זהו כבר מעשה אחד, אך לקרוא לקיסר בשמות גנאי?! נאסר עלייך מוות, איש פשוט, לעיני כל הכפר. בפעם הבאה תחשוב על מעשייך, ונקווה והאלים לא יעניקו לך את הברכה הזאת." הוא מהנן בראשו ומיד לאחר מכן מגיעים כשלושים שומרים חבושי קסדה סדוקה.
אחד מהם מגחך, "בוא, טיפש." צחק "אתה הולך לסבול."
הם תלו אותו ברפיון מעל חלל ריק, כשכל מה שיש מולו זה רק חושך, ואדמה. חול ושתיקה.
"אני רק איש קטן." הוא לוחש בקול חנוק "זוהי אינה אשמתי. וכדאי שתדעו. כולכם. יום יבוא וגם בכם הם יפגעו. הם יענו את משפחתי, ופרוטקציה תשלוט בכל. אם אני הייתי רואה את זה הייתי בורח, מקים מדינה של עיברים*, עם חופש וחלום. וכעת, לפני מותי אמסור את הדבר שאף אחד מכם אינו יודע. אני עברי וגאה בזה. אין אלים בעולם, אלא רק אחד! אני כאן לא החסר בינה, אלא אתם!" הוא עזב את שפת הכפר הפשוטה והמשיך לדבר בעברית קשה "ה' הוא השולט בעולם, ואני אהיה עיברי לנצח. נמאס לי ממסכות! אני עיברי גאה. וכעת, בשעת מותי, אני אגיד לכם את זה, ואעבור לחיים הבאים, אאמין באל שלי. היה שלום, חברי. חייתי מספיק שנים כעת. " הוא עצם את עיניו וחיכה לרגע שנשמתו תעזוב את גופו ותשתחרר לנצח. ורק אותו האציל הבין את שאר דבריו. ברגע מותו הוא קרע את בגדיו ולבש בגדי אבלים.
"יחי העברים." מילמל בשקט בשפת אמו, עברית, והרכין את ראשו לעבר המת המנוח.
"לנצח אזכור אותך, אחי פשוט העם." ובאותו הלילה גם נשמתו עזבה אותו, כשהוא חולם על אותו פשוט עם יחיד ועברי.