ספארי של בטון

היי?
ממתי השכונה הזאת פה?
לאן נעלם שדה התותים?
איפה פרדס התפוזים שהיינו יושבים בנחת מתחתיו ומקלפים תפוזים?
איך הגיע לפה גורד שחקים?
פעם היה פה פרדס שמשתרע על חמישית מן הישוב
עכשיו?
זה ביניינים
בטון על בטון
מלט
קדיחות
והכל בשביל דבר אחד
כסף…
הוא הרס את העולם
פעם היו מסתפקים בחצי כיכר לחם, כוס מים וקורת גג בשביל לחיות
ורק היו צריכים בול עץ למשחקים.
החיות לא פחדו לצאת לאחו, שאולי שם יצודו אותם בכמויות של הכחדה…
והאנשים לא פחדו להיות לבד..
למה שיפחדו? יש כל כך הרבה מקום לברוח או להכיר אנשים חדשים
ממש כמו בסרטים
והיום?
בלוקים וביניינים
ברור שתפחד להיות לבד…
כי אין לך לאן לברוח, נגמר המקום…
אנשים בלחץ ואין להם זמן לעזור.
מרחיבים את שטח המחייה של בני האדם
ובשביל מה?
כסף כי הוא הרס את העולם
אתה מקבל כסף על פרווה ובשר של חיות
לא חושב על מצבם של המינים האחרים.
כי ככה הוא האדם חמדן ועושה מה שהוא רוצה
וכמובן שלחיות אין דעה בעניין גם לא לאחרים כי רק הכסף פותר דברים
אני חושבת שהרבה אנשים מתגעגעים לאווירה של כולם ביחד מסביב למדורה
עכשיו זה ברור שכולם ביחד כי נגמר המקום בעולם…
כולם מסביב לטכנולוגיה מפתחים תלות במוצרים חדשים
ובשביל מה? שיהיה יותר קל לתקשר?
בדיחה אחת גדולה
העולם נהפך לספארי של בטון ולא יותר מזה
השטח מצטמצם ואין מקום אחר
אומרים: "הכל יהיה בסדר, נתגבר על הקשיים" אבל בתכלס כולם יודעים שזה לא נכון…
ולצערי
זה המצב בחיים