סיפור על החברות שלנו פרק 1

ישבנו בהפסקה , ליד גינת הפרחים המעוטרת בפרחי גינה רגילים למדי .
בר שיר ולי מדברות על בנות , וכמובן אני . יושבת נעולת מחשבות .
כמו תמיד , הן מספרות כמה שזה כיף להיתאהב , כמה שזה עושה טוב , כמה שהן אוהבות לאהוב , וליבי מתכווץ .
באמת שאפעם לא הבנתי מה תעזור לי אהבה בחיים .
אני רואה אותן מתלוננות יום יום כזה זה חרא , סליחה על הביטוי ושהיה עדיף להציב מחסומים ולהפוך את הלב לשחור , שלא אוהב כלל רק מת לנקום , בדיוק כמו הלב שלי .
המחשבה על זה שפעם אהבתי , על זה שאפעם לא הצליח לי גורמת לחלחלה בגופי , היא מחרידה אותי , גורמת לליבי להראות פעימה לחוצה שמרעידה את ידיי , אני בולעת רוק בשקט ומעמיקה את ישיבתי בספסל הלא נוח למדי .
״מה ישלך ?״ בר נוגעת בצלעתי קלות , מגניבה מבין שפתייה גיחוך קל , למשמע הצחיקות ש׳חברותיי׳ החמודות מחליטות לפלוט ולא להחזיק את המבוכה בשקט .
״היא חושבת על רועי , תעזבו אותה ״ שיר מגיחה מצד הספסל , מרעידה אותו בתזודתה .
״תרגעי אני לא .״ אני אומרת משלבת את ידיי בין רגליי , נעלי הגבוהות שמשתלבות הייטב עם צבעם של החולצה האקססוריז והלק שעל ציפורני מראים על נוכחות כבדה והתאמה .
צפיתי בה במבט נוקב מסתכלת עלייה , היא היחידה שידעה , היחידה שעזרתי אומץ במשך הרבה זמן שהרגשתי את עצמי נאהדת בים של רגשות , לא יודעת לאיזה כיוון לפנות .
״אז מה עם אורן ?״ אני אומרת , מעלה חיוך מתגרה על פניי .
ידעתי תמיד להכניס במקומות הנכונים , אהבתי את זה , זה זרם בדם שלי .
״כרגיל ..״ היא אמרה מחליפה את חיוכה במבט כריזמטי

טוב אינלי כוח להמשיך וזה נראה לי מטומטם -,-
בהיתחשב לזה שאפעם לא קראתי ספרים אני לא כזאת מוכשרת ואני נהינת לכתוב אבל שזה נוגע בסיפורים על החיים אני לא משו כי אני לא אוהבת את זה