סיפור על אכזבה

"את שרה יפה," אמר לה ",אבל הקול שלך עדיין בוסר,לא התפתח."
"אני מסכים איתך,חיים," אמר השופט השני, "הקול שלך לא מרגש."
"חמודה,את שרה מדהים," אמרה אחת השופטות בצער, "אבל זה לא ריגש אותי."
"אני לא מסכים איתכם," אמר השופט האחרון, "יש לך קול ייחודי שעוד לא שמעתי."
היא נעמדה באמצע הבמה,מחכה לתוצאות.הלב שלה הלם בפראות,כמה התכוננה לרגע הזה.
"מה אתם אומרים?" שאל השופט הראשי,חיים.השופטים עדיין דיברו ביניהם,מתווכחים.
"אנחנו מצטערים," אמר לה בהזדהות, "אבל,את לא עוברת לשלב הבא."
זהו,זה הסוף.כל מה שעשתה כדי להגיע לכאן היה לשווא.
היא ירדה מן הבמה ברעד קל ויצאה מן החדר.כצפוי,אף אחד לא חיכה לה בחוץ.אבל היא ידעה שמשפחתה לא תבוא.
המועמד הבא נכנס אחריה,הוא נראה מושלם והייתה לה תחושה שהוא יעבור לשלב הבא.
איזה סיוט,בחלומותיה חלמה שהיא מתפרסמת,שהיא מופיעה בערוצי טלוויזיה,בעיתונים.
הכל היה לשווא והיא כל-כך קיוותה.
היא יצאה באיטיות מחוץ למבנה והחלה לבכות,היא בדרך כלל לא נשברה בכזאת קלות,אבל היא הרגישה כל-כך רע.
היא ידעה שזה מוגזם,זו רק תוכנית ריאליטי,חשבה לעצמה,זה לא שכנע אותה במיחד.
אולי עוד תהיה לי הזדמנות,חשבה לעצמה.אולי מהכישלון הצורב תצמח היצירה הבאה.