סיפור חיי – הסיפור האמיתי 2

אמא בעבודה, טוב נראה לי… אני לא בטוחה שהיא עבדה באותו הזמן.. היא הייתה קוראת לזה 'סידורים'
"איפה אמא?" של גל מתייב לידי בספה
-"הלכה לעשות סידורים, היא אמרה שתשמרו עליי"
"רגע" אמר דור מסתובב אלינו מהמטבח "הבטחנו לבן שנבוא אליו"
-"אל תשאירו אותי לבד!" אני לא רוצה להיות לבד בבית.
עברה איזו חצי שעה ואמא עוד לא חזרה, לבנים לא הייתה ממש ברירה אלא לקחת אותי איתם..
ההלכנו ברגל עד לסוף הרחוב והם תקתקו על הדלת של הבית הזר והכניסו אותנו.
"שלום" שמעתי קול והסתובבתי "איך קוראים לך" הוא שאל אותי, בגיל שלי.
"קוראים לי סיסי"
-"בואי אחריי" אמר ולקח אותי לקומה השנייה שם היה טלוויזיה ושידת מחשב.
-"בואי פליסטישיין" הציע לי לשחק והסכמתי, אני ממש אוהבת פלייסטישן.
בואו נחזור 2 דקות אחורה, שראיתי אותו..
זה הדבר הכי קיטשי ושטחי כבר להגיד.. אבל שהבטתי בו הרגשתי משהו מוזר אך בכיוון הטוב, המאוד טוב.
אני עוד ילדה, לא היה לי מושג מה זה.
האחים שלי ובן, האח הגדול של אור, הילד שבגילי, היו איתנו גם למעלה וצפינו בנארוטו (סדרת אנימה ממכרת וישנה)
אחרי שעה הלכנו הביתה אבל הבנים קבעו להיפגש בערב לשחק 'שוטרים וגנבים' בכל המושב.
(גל בן 12 ודור בן 10)

במשחק היה נורא כיף, אני הייתי פעם מהגנבים ופעם מהשוטרים.
הקשר שלי ושל אור רק התחזק משם והפכנו לחברים הכי טובים.

עוד שבוע אני עולה לכיתה א'! איזה התרגשות! בית – ספר!!
היתה לנו פגישה של הכיתה לפני שמתחילים הלימודים, הסתבר שאני ואור נהיה באותו בית ספר, ובאותה כיתה!
לא היה לו איך להגיע אז אבא שלי אסף גם אותי וגם אותו ונסענו לבית הספר "איזה גדול הוא" אמרתי מביטה במבנים.
"אני יודע נכון" הסכים איתי אור והתקדמנו לכיתות.

בבית הספר הכרתי 2 חברות טובות.
הראשונה, שיר, ג'ינג'ית חמודה עם עיניים דבש.. היינו מספרות הכל אחת לשניה.
השנייה, הדר, שטנית ועיניים ירוקות הנוטות לחום.. היינו תמיד מסתובבות יחד.
יום אחד בהפסקה דיברתי עם שיר, הרגשתי פתוחה לספר לה הכל והיא הרגישה אותו דבר איתי.
סיפרתי לה על אור.
"את מבינה" אמרתי "אני לא יודעת מה זה היה אבל שראיתי אותו פעם ראשונה הייתה לי מן שמחה פנימית כזו, הרגשתי מה זה טוב"
-"אני יודעת מה קורה לך" גיחחה "ראיתי את זה בסרטים" הוסיפה
"מה קורה לי" תמימה שכמוני >_<
-"קוראים לזה אהבה"
"איזה שם מוזר" גיחחתי
-"כן הוא מוזר, אבל מה שקרה לך זה שהתאהבת איך שראית אותו.. זה קרה לי עם רז"
"הילד מהכיתה?"
-"כן" הסכימה איתי.
הרגשתי ממש טוב שיש עוד מישהי שגם כמוני, גם "מאוהבת"

"אתם צריכים לכתוב מכתב למישהו שאתם אוהבים" אמרה המורה בשיעור מחשבים.
למישהו שאחנו אוהבים.. מישהו שאנחנו אוהבים… אוו נכון!
(אל תשכחו שהייתי קטנה ושכתי בכלל שזה יכול להיות אח או דודה)
התחלתי לכתוב במילים הבאות:
"אור, אני אוהבת אותך..[..]"
ואז הגיעה חברה מהכיתה ואמרה "למי את כותבת?" וראתה את השם שבהתחלה היא לחשה לי "יואוו.."
ואז היא הלכה לאור שישב שולחן שהוןא מטר וחצי מימני והביטה במכתב שלו ואז באה אליי "יואו איזה חמודים אתם כותבים אחד לשני"
'מה באמת הוא כותב עלי' חשבתי לעצמי ותוך כדי מחייכת חיוך דפוק.
הלכתי אליו וראיתי שהוא באמת כתב לי אבל באותם שניות הגיעה הדר ומשכה אותו מהיד למכתב שלה.
במכתב היה כתוב:
"אור אני אוהבת אותך ממש ואני רוצה שנהיה חברים" איך שהיא הראתה לו היא ברחה מהכיתה, הוא אחריה וכמובן שאני אחריו.

–סטופ–
הדר היא הייתה הילדה הכי סוטה שתכירו, הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי סוטה שאבר תכירו, היא אמרה לי ולחברה מהכיתה שהיא קוראת לציצים גדולים 'גלגלים של טרקטור'
–באק–

היא עמדה איזה 8 מטרים מימנו, והוא מימנה. הם עמדו שם..
אני? אני הבטתי בהם מהגבעה, מחכה ששום דבר לא יקרה וכמובן שטעיתי.
הדר הייתה הילדה הכי מהירה שיש, היא רצה אליו בשיא המהירות ונגעה לו (כן במקום שאתם חושבים עליו) ורצה.
הוא רץ אחריה והצליח להשיג אותה, הוא הרביץ לה ורצתי מהר לשם להפריד
"הי הי הי תירגע אור" תפסתי ביד שלו
הוא נרגע ובאמת בא איתי, הוא שנא אותה מאז.

"סיסי, אני יכול להגיד לך משהו בהפסקה?"
-"כן"
אומיגאד מה הוא רוצה לומר לי????
ישבתי על הגדר בוא אני רואה את הבנים משחקים כדורגל והוא התיישב מולי "היי" חייכתי
-"היי" השיב לי חזרה
-"מה את עושה פה?"
"סתם פה אני תמיד צופה בכם משחקים"
-"סיסי?"
"מה?"
-"נכון אחים שלנו חברים טובים.."
"כן.."
-"ונכון אנחנו ידידים הכי טובים?"
"כן"
-"רציתי להגיד לך שאני אוה-" קטע את עצמו "הדר?"
"מה הדר?"
-"הדר ושיר מציצות עלינו" (לא שהיינו במחבוא אבל עדין)
אני והוא ירדנו מהגדר ושיר והדר התכוננו לברוח
-"את תלכי לתפוס את שיר ואני את הדר"
"לא אני את הדר"
-"היא מהירה את לא תספיקי"
הסכמתי ותפסתי את שיר ואור את הדר "אתן לא עושות את זה שוב!" איים והדר ברחה
היה צילצול וכולם נכנסו לכיתה ואני הייתי עם שיר בחוץ לכמה רגעים.
"למה עשית את זה הוא עמד להגיד שהוא אוהב אותי" התאכזבתי מימנה
-"אני מצטערת, הדר גררה אותי"

היה לי מקום בו תמיד שרציתי להיות לבד בבית הספר הלכתי לשם, קראתי לו 'המחנה'.
אבל בחיים לא הייתי מאמינה שבפעם הבאה שאבוא לשם זה יגרום לשינוי באישיות שלי