סיפור חיי – הסיפור האמיתי 3

הצילצול סימן שההפסקה הגיע, והאני החלטתי ללכת למחנה שלי, הוא נמצא מאחורי המבנה של כיתות א׳.
מכל העצים שיש שם, מצאתי עץ שנכנסים בין הענפים שלו יש מקום ריק עם צל ונוח להיות בו.

״שלום לך״ שמעתי קול לא מזוהה כשניכנסתי לעץ, ראיתי שם 3 נערים..
״מי אתה?״ שאלתי והתקדמתי אליהם.
״בן, וזה המקום שלנו ואת מוזמנת ללכת מפה״ אמר הנער בחולצה הלבנה.
חצופים! ״ממש לא! זה המחנה שלי אז אתם מוזמנים לעוף מפה!״
הם הביטו אחד בשני והתלחששו, אם אני לא טועה, הם הגדולים מכיתה ב׳.
-״אוקי, אז חצי חצי״
״מה חצי חצי״ אוף שילכו מכאן, באתי להיות לבד.
-״אנחנו נחצה את המקום עם ענף, את בחצי ואנחנו בחצי״
״אוקי״

האמת שהיה כיף..
טוב, עד שכבר העדפתי לא לחזור לשם. אף פעם.
״תראי מה מצאנו״
הם נכנסו ואחד מהם שלף סכין.
-״זה היה מתחת לחולות פה בחוץ״
הסכים היה ארוך, וחד.. מאוד חד.
-״אבל אל תספרי״
״ברור, מה אני נראת לך מלשנית״
הצלצול השני סימן שההפסקה נגמרה, יצאתי מהעץ עד שאחד הנערים תפס ביד שלי.
״עזוב אותי!״
-״את לא תספרי נכון?״ אמר והצמיד את הסכין אל הצוואר שלי.
״לא, אמרתי שלא״ מה הוא עושה?! הוא מטורף!
-״את גם לא תחזרי לפה, נכון?״
אמר וחיזק את האחיזה שלו ביד שלי.
״לא״ מילמלתי בבכי
הוא שיחרר את האחיזה ״שום מילה למה שהיה פה!״
הנהנתי לתשובה חיובית וברחתי לשיעור.

הרגשתי לא טוב, הרגשתי רע.
פחדתי ממה שיבוא אחר כך,
פחדתי שזה יקרה שוב,
פחדתי שבפעם הבאה.. זה יהיה לא טוב.
נכון, הבדל הגילאים שלי ושלהם לא היה כזה ביג דיל.. אבל אני הייתי עדין קטנה, ועדין פחדתי.

״בנים, אפשר להצטרף?״
שאלתי את הילדים בכיתה שלי ששיחקו כדורגל
-״מאיפה לך לשחק בכלל?״ שאל מור
״אני משחקת עם אחים שלי מדי פעם בתור שוערת״
-״אבל את בת״ העיר אור
״אבל גם נועה בת, והיא משחקת״
-״היא יודעת לשחק״ השיב מור
״נו, תיתנו לי הזדמנות! בבקשה..״

אחרי כמה משחקים איתם, שמו אותי בהגנה, אני הייתי כל כך טובה בזה..
אהבתי לשחק כדורגל, לפרק את כל העצבים שלי על הכדור.
זה היה רק צעד אחד לשינוי שאני רציתי לעשות.
הרי עברו רק 5 שבועות מתחילת הלימודים, הם לא באמת יודעים מי אני.

כעבור שנה.
תחנות בית הספר.

״א..בו..גבר.. אבוגר״
קראה טול את הפתק מעל הראש שלי, כן שמתי פתק שרשום עליו אבוגבר.
״אני אבוגבר! אני אבוגבר!״
צעקתי ברחבי התחנות.. היה חשוב לי שכולם ידעו שאני אבוגבר!!
״סיסי כולם יודעים שאת אבוגבר״ אמר לי מור כשעברתי מול תחנת המושב שלו.
-״אה, אז לא משנה״ תלשתי את הפתק מעל המצח ״ביי יום טוב״
-״ביי סיסי״

כעבור שנה – כיתה ג׳
בכיתה, שיעור לשון.

״לא רוצה ולא רוצה״ הוצאתי לשון למורה כשביקשה מימני לצאת ממתחת לשולחן, שונאת שאומרים לי מה לעשות!
אחרי שהשתוללתי בכיתה, התעצבנתי מהמורה המעצבנת שכל פעם צועקת עליי.
״סתמי כבר יא חופרת!״ בעטתי לה ברגל ״די לצעוק!!״
אם אתם רוצים לדעת, זו לא פעם ראשונה שאני מרביצה למורה, הרבצתי למורה בכיתה ב׳ ולמורה למדעים.. הייתה עוד אחת אבל לא ניכנס לזה עכשיו.

״את ילדה חצופה!״ אמרה המנהלת, למען האמת, הופתעתי שאני בחדר המנהלת.
התיישבתי בכיסא בצד והיא התקרבה אלי והתיישבה על הברכיים, מביטה בי.
ותופסת בברכיי ״את לא תעשי דבר כזה יותר אחרת אנו נצטרך לסלק אותך מהבית ספר״
-״את מאיימת עליי״ אני יכולה להישבע שהיא מאיימת עליי
״את שמעת מה אמרתי לך?״
-״כן, שמעתי שאת מאיימת עליי״
״טוב זה לא יעבוד ככה״ אמרה וניגשה לפלאפון שצילצל.
ואני העפתי לה את כל הדפים מהשולחן, הפלתי קלרסרים עם מסמכים מוזרים.
תפסתי שתיי כיסאות והעפתי אותם לכיוון המנהלת שנאלצה לנתק את הפלאפון.
הדלת נפתחה וניכנס שומר בית הספר. ״אתה מוכן להחזיק בה עד שאבוא?״
הוא ניסה לדבר איתי, אבל שאני עצבנית אני דבר ראשון תוקפת.
הוא תפס בידיים שלי ואני נאבקתי להשתחרר, כל צומת הלב של התלמידים נמשכה אלי, יופי, זה טוב, הם רואים שאני חזקה.
אני כבר התמלאתי בזעם, כל כך הייתי זקוקה לבעיטת עונשין ולשחרר את כל העצבים שלי, אבל הכדור לא היה שם.
המנהלת הגיע וכנראה הייתה חמומת מוח מלראות אותי נאבקת בשומר שיעזוב אותי.
״את פשו-״
אם אתם שואלים מה קטע אותה מדבריה, אז זו הייתה הכאפה האדומה והמצלצלת שהשארתי לה על הפנים.

״ואחרי כל זה, היא גם החטיפה לי״ אמרה המנהלת לאמא שלי.
״זה נכון סיסי?״ שאלה אותי אמא.
-״אני לא פותחת את הפה עד שהיא תודה שהיא איימה עליי״
״את ממשיכה להתחצף״ העירה לי המנהלת.
-״את ממשיכה להכחיש שלא איימת עלי״
אמא שלי הסתירה את פנייה, היא צחקה, היא אמרה לי בבית שאני דיברתי כמו אישה בת 30 בבית משפט.

כעבור שנה – כיתה ד׳
הפסקה, משחק מחבואים עם הכיתה.

התחבאתי מאחורי המבנה של כיתות ג׳ וחיכיתי שטולי תספור מישהו ואז אני יצא, הראשון סופר., זה אמור להיות האחרון אבל לא משנה כי זה עכשיו לטובתי.
״היי סיסי״ שמעתי קול מוכר מאחורי
״אתה?״
-״כן״
אני לא יודעת אם כבר ניחשתם או שעוד לא, אבל זה אותו הילד שאיים עלי, הוא בכיתה ה׳ עכשיו.
״סיסי כהן, הילדה הכי חזקה בבית ספר״
-״תתפלא״
״זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו״ אמר והניח את ידו על כתפי ״מתפלא..״ השלים את המשפט.
״תעוף מימני!״ נתתי לו מכה לביצים וברחתי לספור את טולי.
אני בחוג קראטה בבית ספר, המורה של החוג נורא מצחיק ומספר סיפורים מרתיקים על קראטה לפני שאנחנו לומדים מכה חדשה.

אם תתנו לי להגדיר את עצמי באותם ימים..
הפכתי למשהי שאני לא כדי שלא יחשבו שאני חלשה, כדי שלא יקרה מה שקרה לפני 3 וחצי שנים.
עכשיו יש לי שם בבית הספר, עכשיו אף אחד לא יעז לגעת בי!
אבל, הרסתי לעצמי את ההזדמנות להיות מי שאני..
.
.
.
״סיסי אין ברירה״
״לא לא לא לא! אתם הורסים לי את החיים״

בפרק הבא:
הכל משתנה.