סיפור החיים שלי-המשך 2.

אני מאוד רציתי לדעת עליה, אבל ידעתי שאחר השיחה תוביל שהיא רוצה לדעת עלי. חשבתי איך להתחיל את השיחה. לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי: "אני אוהבת צבע סגול."
כמובן שהשיחה הגיעה אחר כך למילה מה, ואז התחלנו לדבר לדבר לדבר… מה כל אחת אוהבת מה לא..
מה היא רוצה וזה…
היום ה-2:
הגעתי לבית ספר.. ראיתי ילדים משתוללים. "אמא אנחנו איחרנו!" אמא שלי אמרה לא אמרה שהשעה עשרה לשמונה. ואח שלי הוסיף. שזאת הפסקת הבוקר. שבה הילדים מוזמנים קצת להתשלב עם זה שהבית ספר עוד מעט יתחיל.
אני הבנתי את המילים שלי אחי ונכנסתי דרך השער. חיפסתי את הכיתה שלי ולבסוף מצאתי.
הייתי רוצה להכנס עם אמא שלי ואח שלי. אבל לפי מה שהשומר אמר:" רק במקרים שאני לא שם לב שההורים נכנסים."
מצאתי את עצמי במקום מסודר אחרת. קבוצות אחר קבוצות. למזלי זכרתי את התיק של חברתי בעל פה,
וראיתי את הז'קט שלי על הכיסא שלידה. הבנתי ששחכתי אותו (הייתי בתחילת השנה מקוררת. ואמא שלי בקשה ללכת עם ז'קט לפחות שבוע) הבנתי את הסימן ושמתי את התיק שלי ליד הכיסא ויצאתי לחפס אותה.