michalosh
אמ זה סיפור אחרון שלי, אז אל תחכו לסיפורים שלי בישביל ההמשך או משהו, אני חושבת שעד כאן, גמרתי לכתוב. הבנתי שזה לא מתאים לי, אני לא כותבת מספיק טוב, ואני לעולם לא אכתוב טוב. אין לי את זה, אז למה לבזבז את הזמן במשהו שאני לא טובה? ולא לא נעלבתי אף פעם מהביקורות שלכם או משהו כזה. זה פשוט אני, מה לי ולזה? הרסתי את עקרונות הספרות בסיפורים שלי, כי אני אפילו לא התמקדתי בהם. ואני לא רוצה להמשיך בזה. אז תודה, לכל מי שחשב שהסיפורים שלי מספיק טובים בישביל לבדר או לשעשע אתכם אני חושבת שלא מגיע לכם סיפורים רדודים כמו שלי. בכל מקרה תודה. וזה הסיפור האחרון, שכרגיל, כתבתי עם שגיאות הקלדה, חוסר סיבה למה החלטתי לכתוב את זה במבנה הזה, בלי היגיון, סתם סיפור דפקטי ודרמתי. אז אמ שיהיו לכם המשך חיים טובים, ביי :)

סיפור אחרון

michalosh 24/04/2014 913 צפיות 16 תגובות
אמ זה סיפור אחרון שלי, אז אל תחכו לסיפורים שלי בישביל ההמשך או משהו, אני חושבת שעד כאן, גמרתי לכתוב. הבנתי שזה לא מתאים לי, אני לא כותבת מספיק טוב, ואני לעולם לא אכתוב טוב. אין לי את זה, אז למה לבזבז את הזמן במשהו שאני לא טובה? ולא לא נעלבתי אף פעם מהביקורות שלכם או משהו כזה. זה פשוט אני, מה לי ולזה? הרסתי את עקרונות הספרות בסיפורים שלי, כי אני אפילו לא התמקדתי בהם. ואני לא רוצה להמשיך בזה. אז תודה, לכל מי שחשב שהסיפורים שלי מספיק טובים בישביל לבדר או לשעשע אתכם אני חושבת שלא מגיע לכם סיפורים רדודים כמו שלי. בכל מקרה תודה. וזה הסיפור האחרון, שכרגיל, כתבתי עם שגיאות הקלדה, חוסר סיבה למה החלטתי לכתוב את זה במבנה הזה, בלי היגיון, סתם סיפור דפקטי ודרמתי. אז אמ שיהיו לכם המשך חיים טובים, ביי :)

סיפור אחרון
"תמלאו את הפרטים שלכם ושל שני ההורים" אמרה המורה בקול מתון לתלמידים.
זה היה רק דף פשוט של הצהרת בריאות. בדף היה רשום את פרטי האם והאב,
תעודת זהות, שם פרטי, שם משפחה,מספר טלפון ועבודה.
פרטים כלכך פשוטים שאני לא יכולה למלא.וזה ככה בכל שנה, שנה אחר שנה
אני תמיד ממלאת רק כמחצית מהדף.
אבל לאורך זמן אני מחכה מתי אוכל למלא את טפסי הצהרת הבריאות שלי באופן שלם.
עם כל הפרטים של ההורים, מבלי להתבייש מהם, להרים אותם בגאווה.כשהם
מלאים בכל הסעיפים ולהגיד,"אני יודעת הכל על ההורים שלי,אני יודעת מי הוא
אבא שלי ואני גאה בו כמו שהוא גאה בי".
אבל לא, אני לעולם לא אוכל להגיד זאת.

ומצד שני, אולי אני גם לא צריכה להגיד את זה.אני לעולם לא אוכל להבין אותו.
לקבל את "התואר" אבא, זה תואר מכובד שדורש יותר משמונה עשרה שנים.
וזה הרבה יותר מתואר. אני רק יכולה לדמיין את היום הזה שאני זוכה לגדולות
ומציגה בהרצאה את כל תמונות חיי מול פניו, ולהגיד לו כמה הוא הפסיד.
להיות אב זה לא רק לפרנס, להזין ולעבוד קשה. זה גם להעניק אהבה
לאדם שהוא בשר מבשרך.לאדם שאתה מעניק לו אהבה כי הוא שלך.
. אז איך? איך הוא יכול לפספס דבר שכזה?!
איך הוא אפילו לא תוהה לדעת איך אני נראית?!
אם אני גדלתי או מה אני עושה בלימודים.
אני יכולה להבין את זה שהזוגיות של אמא ושלו לא היו משהו ושהם לעולם
לא ישתפרו.
אני תמיד תוהה מתי יבוא היום שאוכל למלא את תופס הצהרת הבריאות
באופן מלא, כמו כל הילדים,
להכיר את סבתי השנייה ולדעת מי הם שאר דודיי.
רק לדעת אם יש לי עוד משפחה..
אני לא זכאית לזה כמו כל ילד? מה כבר עשיתי שזה לא מגיע לי?
יש לי את הזכות המלאה לדעת,
רק לדעת….


תגובות (16)

הייתי מעודדת אותך להמשיך, אבל אני לא יודעת איך, כי אני כל כך מופתעת.
על סמך מה את קובעת שהסיפורים שלך גרועים? הם מדהימים.

24/04/2014 18:13

    הם רחוקים מאוד מלהיות מדהימים, אבל תודה שאת חושבת כך.
    ואת לא צריכה לעודד אותי להמשיך, אני לא יודעת איזה סיפורים את קוראת, פה
    אבל אני מעדיפה שתעודדי את אלה שבאמת כותבים טוב, עם מילים גבוהות, עם שפה יפה, כאלה שיכולים לתת לך לדמיין את האסיטואציה של הסיפור.
    לא לבזבז את הקריאה שלך על סיפורים דפוקים, כמו שלי.
    וגאד עד עכשיו לא שמתי לב שאני כלכך גרועה ברומנטיקה XD לול
    חשבתי שזה התחום שלי XD

    24/04/2014 18:17

יש לך סיפורים ממש ממש יפים. וזה לא משנה אם את כותבת עם שגיאות כתיב או לא, הדרך שבה את כותבת היא זו שקובעת, אם היא מושכת את הקורא או לא. ואני גם לא משתמשת בכל האמצעים הספרותיים, אז מה? אני נהנית מזה וזהו! אל תוותרי על דברים שאת אוהבת. אך אם בכל זאת בחרת לא להמשיך, אני מקווה שיש לך סיבה מוצדקת, ולא "אני לא כותבת מספיק טוב". :)

24/04/2014 18:16

ועוד שאלה לגבי הסיפור, האם זה מציאותי? כי זה נשמע מאוד מציאותי ואפילו כואב.

24/04/2014 18:18

אבל אני אוהבת את הסיפורים שלך!!
למה? את באמת כותבת יפה :/
וגם זה סיפור יפה…
הייתי אומרת לך להמשיך לכתוב ולא להפסיק, אבל אני לא יודעת עד כמה זה ישכנע אותך… (בבקשה תמשיכי את הסיפורים שלך >~<)

24/04/2014 18:28

היי, כתיבה נועדה כדי להזין את הנפש שלך. לא כדי לגרום לעצמך להרגיש נחותה בגללה. אני אישית, מהקוראים הסודיים האלו שלעולם לא תדעי שקראו את הסיפורים שלך אבל מכורים אליהם, אני אוהבת את הסיפורים שלך ואת הכתיבה שלך, כי היא בפשוטו באה מעצמך ולא מאיזשהי הערצה. אני לא יודעת אם זה ישכנע אותך להישאר, אבל, לעולם אל תוותרי על כתיבה. זה מציל חיים.

24/04/2014 18:53

תקשיבי רגע…
נכון-אי אפשר להכריח בן אדם לאהוב דברים,לעשות דברים…
אבל אם כן היה לך את האומץ והאפשרות לכתוב-למה לך לוותר על זה ?
לפי מה שהבנתי רמזת כאילו את עוזבת בגלל ביקורות אולי אפילו שאמרת שלא,או שלא היו תגובות…לא יודע
אבל מה שיש לי לומר בקיצור,שתלכי עם הלב שלך ואני מקווה שתמשיכי לכתוב כי זה באמת מרומם את הנפש ועוזר אפילו לכאלה שחושבים שהם לא יודעים לכתוב…

24/04/2014 19:10

קודם כל.
אני יכולה לספור על יד אחת, כמה סופרים פה כותבים ברמה של להוציא ספר לאור.
עזבי פסיקים, נקודות. זה בקטנה, בשביל זה יש עורכים.
אני מדברת על היכולת לכתוב, לתאר ברמה גבוהה ולא נדושה, להמציא עוד ועוד תיאורים, כדי לתאר עיינים. חוץ מי כחול כמו הים, הרקיע וכולי.
אבל… וזה אבל גדול מאוד. כל מי שמפרסם פה, הוא בעל כישרון כתיבה, אולי לא מפותח, אולי זה סתאם לא הסגנון שלי.
אבל לכתוב זה לא בדיחה. וזה לא ישיבה של חמש דקות ופוף יש לך פרק, זה הרבה השקעה, של שעות ישיבה, שעות הקלדה, והכי הרבה בלי סוף דימיון והמצאה.
אדם שאין לו ולו קמצוץ של כישרון כתיבה, לא יאהב לכתוב, לא ישב לכתוב, ולא ידע איך לכתוב את מה שהוא רוצה לספר ברמה סבירה.
אפשר לראות את זה גם בברכות ימי הולדת, מי סתאם כותבת ידי חובה כי היא רוצה לתת תחושה טובה לחברה שלה, ומי יודעת לכתוב. כי היא תחשוב על ברכה מקורית ומעניינת.
בסהכ"ל אני אומרת, שמי שיכול לכתוב סיפור שלא מסתכם ב"יוני הלך למכולת" יש לו כישרון, ואם זה עושה לך טוב. שימי פס, את כותבת נהדר ולא פחות טוב פה מאחרים. וכרגע את חלק מאיתנו ולא ההיינו רוצים לאבד אותך…

24/04/2014 19:17

עצוב לי, את מהכותבים האהובים עליי באתר ורע לי שאת נותנת לעצמך להרגיש נחותה שאת בעצם לא.
אני לא אתווכח אני אשמח אם תמשיכי, או לפחות תעשי הפסקה קטנה ותחזרי
אוהבת מלא❤️

25/04/2014 11:56

אולי לא ראית שפרסמתי פה משהו פעם: סיפור. פעם היה אדם שהלך ועשה טיול. הוא רצה להגיע לראש ההר. הוא התחיל ללכת וכבר בצעדיו הראשונים- הוא נפל. הוא אמר לעצמו, שאולי כדאי לו לוותר, שאין לו כוח, למה הוא צריך את זה, אבל הוא החליט לקום ולהמשיך. קצת לפני אמצע הדרך הוא נפל שוב ושהוא עוד על האדמה הוא חשב: אולי אני אחזור, זה יהיה יותר קצר מאשר לעלות. הוא החליט לא לוותר והמשיך. לפני סוף ההר הוא נפל שוב וחשב שדי, אין לו כוח לזה יותר וכדאי לו לחזור, אך ליבו אמר לו שאסור לוותר והוא הגיע לראש ההר וצעק לכל העולם: "היי עולם, אתם יודעים מה למדתי? שאם נופלים מה עושים? קמים. בחיים לא לוותר" ואז הוא שמע את כל העולם מוחא לו כפיים.
זה מה שאני רוצה להגיד לך. לא לוותר. כתיבה היא דבר ראשון בשביל פורקן עצמי, את פורקת מה שיש לך בלב, ורק אחר כך יש את הצפיות, התגובות וכל שאר הקוראים. אין שום דבר רע בלכתוב, זה משחרר, קודם תכתבי לעצמך ואז לאחרים.
ושאמרת שאת מפרה את כל חוקי הספרות? למי אכפת?! תצרי עקרונות ספרות משלך! מה זה משנה? תכתבי מה שבא לך, תעופי על כנפי הדימיון, והכי חשוב: לעולם, אבל לעולם, לא לוותר!!!

25/04/2014 12:08

דבר ראשון, כן תודה על התגובות והתמיכה.
אבל אמ אני באמת כותבת בישביל עצמי, בכל סיפור פה אני שמה את עצמי, אני כמעט בכל סיפור כותבת על עצמי, אם זה על נערה ביישנית ונואשת, ואם זה על סתם ילדה שבחרה מגמה, כל סיפור פה הוא בישביל עצמי ועל עצמי. אבל מה שאני כותבת בישביל עצמי לא מספיק ראוי בישביל אחרים, זה זבל.
הרמה שלי כלכך רדודה שלא צריך בכלל סיפורים כמו שלי שיהרסו את האתר הזה,
זה ממש מיותר, אני אנסה לקחת לעצמי פסק זמן, אבל אני לא אעלה את הסיפורים שלי דרך המשתמש הזה, כי כל שאר הסיפורים פשוט אמ גרועים.
את צודקת שצריך לא לוותר, אבל כשזה הופך לזבל, הוא צריך להיזרק.

25/04/2014 12:18

    אתה* אני בן דבר ראשון. דבר שני רציתי להגיד לך שזבל של אחד הוא אוצר של אחר. תחשבי על המשפט הזה ביחס לתגובות שקיבלת פה. מחשבה מעניינת לא?

    25/04/2014 21:04

את לא יכולה שאת כותבת גרועה בזמן שעזרת לי לשפר את הסיפור שלי מקצה לקצה ועד היום אני מודה לך על זה, את פשוט לא יכולה לומר את זה

25/04/2014 21:00

טוב שכנעתם אותי, אני חוזרת !

06/05/2014 10:56

    ישישישיישיששיישיש!!!

    06/05/2014 10:58
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך