סיפור אהבה בין ילדה לנפשה

מהרגע בו קיבלתי את הזכות להכיר אותה בכנות ידעתי שזכיתי.
אני מבינה שמעט נדוש לקרוא לה מיוחדת, אך לראייתי, הייחוד בה הוא המפתח.
יש בה רגישות מתפרצת, כזו שלבני אדם מסובך להכיל.
סביר להניח שיפרשו זאת כחולשה,
אך בתור אהובתה אספר ששם טמון כוחה.
היא פראית ובלתי צפויה, לא מהסיבה שהיא איננה יציבה. בעצם, היא התגלמותה של השלווה.
היא פשוט מאוד מעניינת, מלאה באין-ספור רבדים מגוונים שמתחלפים בספירת הימים ובוראים צבעים חדשים עבור האלוהים.
היא סוחפת, סחף שכובש. היא מושיטה ידה אל הלא נודע ומי שזכה והידק בה אחיזה,
קיבל במתנה חברה. כזאת שכל יום איתה הוא הרפתקאה.
היא חומלת. שיפוט בה לא קיים. שורשה הוא לחמול ולהכיל בה עולם.
מכל המינים וכל הסוגים, משכילה היא לחמול גם את האגוזים הכי קשים.
היא מבינה את משמעות החמלה, לה נזקקה נואשות בעברה.
לא תמיד הייתה מיושבת בדעתה ובלילות ובימים קשים נהגה לברוח ולבגוד בי עם אחרים.
הייתי עוברת הרים וימים, מחפשת אותה בסמטאות ובפאתים.
החיפושים היו כה ארוכים שלבסוף דעתי הייתה נופלת, אך בכל זאת, תמיד השארתי פתח צר בדלת.
היום הגענו בינינו להבנה. היא רק שלי ואני רק שלה. בעדנה רבה רקמנו יחד סיפור עמוק של אהבה, אחד כזה שאני הן פעימות ליבה. היא היחידה שיודעת לחמול אותי ולהיות לי רחומה ואני לא נסה ממשמר הגנתה.
זהו סיפור אהבה בין ילדה לנפשה.