#stayoung

זה לא משנה.
זה לא משנה מאיפה הגעת. זה לא משנה כמה אתם חכם או טיפש. זה לא משנה כמה אתה עשיר או עני. שום דבר לא משנה חוץ מכמה אתה רוצה את זה. כמה אתה מוכן להקריב בעבור ההצלחה שלך. החלום שלך. הסיבה היחידה שאתה לא מצליח היא בגלל שאתה שאולי אתה רוצה את זה, אבל אתה לא רוצה את זה מספיק. אתה לא מצליח כי אתה מכבה את השעון מעורר שלך בשביל עוד חמש דקות. אתה לא מצליח כי הדעות של אחרים יותר חשובות לך. אתה לא מצליח כי אתה מעדיף לצאת עם חברים במקום לשבת ללמד.
לאף אחד לא אכפת מהסיבות שעומדות מאחורי הכישלון שלך. לאף אחד לא אכםת שעברת דברים בחיים, שאתה לא חכם מספיק או שכן השקעת אבל בסוף לא הצלחת. אף אחד לא ייתחשב בכישלון שלך. נקודה.
בקיצור אם אתה רוצה להצליח: אתה צריך לאכול את זה, לישון את זה, לנשום את זה.
ואתה צריך לדעת מה אתה רוצה ולהאמין שאתה מסוגל לעשות את זה. אם לא תאמין, אתה תוותר מראש. תאמר לעצמך שמימלא תכשל אז אין טעם להשקיע מאמצים. הרצון והאמונה הם המפתח להצלחה.
כשאתה צעיר בא לך לטרוף את העולם, ואז אנשים שיותר מבוגרים ממך, מסתכלים על החלום שלך ואומרים: "אין לך מושג כמה קשה יהיה לך כשתצא לחיים האמתיים."
אל. תקשיב. להם.
הם ויתרו כבר על החלומות שלהם ונתנו לחיים לדכא אותם.
הרגע הזה, התחושה הזו כשאתה צעיר ואתה מרגיש שאתה יכול לעשות הכל, אתה מוכן לטרוף את העולם ולהתמודד עם כל מה שיבוא. זו התחושה הנכונה. זו התחושה שצריכה ללוות אותך כל החיים שלך.
ואני מביאה כאן ציטוט של איין ראנד:
"…בהשקפה הזו מחזיק מיטב הנוער בצאתו אל החיים – אם כי בדרגות שונות של כמיהה, כיסופים, להט ומבוכה מייסרת. לרובם זו אפילו לא נקודת השקפה, אלא תחושה מעורפלת ומהוססת שכל כולה כאב גולמי, מהול באושר שקשה לבטאו. זוהי תחושה של ציפייה עצומה, תחושה שלחיים יש משמעות, שהישגים אדירים צפויים לך, שדרכך סלולה לפנייך.
אין זה מטבעו של האדם ושל אף יצור חי, להתחיל את חייו מתוך ויתור. אין זה מטבעו של האדם לירוק לעצמו בפרצוף ולגנות את עצם קיומו; זה דורש תהליך של השחתה שהקצב שלו משתנה מאדם לאדם. יש המרימים ידיים מיד עם הסימן הראשון ללחץ; אחרים מוכרים את נשמתם; יש הנמחצים תחת העומס במידה זו או אחרת ומאבדים את האש שבערה בתוכם, אף שלא יידעו איך ומתי הלכה לאיבוד. הכל נעלם ונמוג לתוך הביצה הענקית של המבוגרים שאומרים לך בעקשנות שבגרות פירושה ויתור על הנפש; שביטחון פירושו הפקרת הערכים, ולמעשה איבוד תחושת הערך העצמי. רק מעטים מחזיקים מעמד וממשיכים בדרכם, וזאת בידיעה ברורה שאסור להם לבגוד באש שבוערת בתוכם, שעליהם ללמד להעניק לה צורה, תכלית, ממשות. אך יהא אשר יהא עתידם, בשחר חייהם מבקשים בני האדם את החזון האצילי של טבע האדם ושל הפוטנציאל לחיים."

תקשיבו: אל תבגדו באש הנעורים, תנו לה לבעור, תנו לה להתלקח ולהצית את האנושות.

#stayoung