"תאונת דרכים"

מיכלי צעדה אט אט לכיוון חדר השיקום .וכשהגיעה אליו פתחה את הדלת ושמחה שאין איש בתוכו וכך החלה לחזור על התרגילים ועל כל מה שלמדה מקובי. מיכל היתה כל כך מרוצה שהיא פשוט "שכחה" לסיים את התרגול והיא אפילו לא חשה שום עייפות אלא נהפוך הוא היא חשה שגופה מתחיל להשתחרר והופך לגמיש יותר וגפיה גם הם מתחילים להשמע ולהיות שייכים לגוף הצעיר והחטוב. הזמן עבר ולפתע נכנס לחדר כרוח סערה ד"ר בירן ורץ אליה והקים אותה מהמזרון והצמיד אותה אל גופו בשקיקה ובדאגה כאחד היכן היית כל הצוות מחפש אותך והם הזעיקו אותי ממש לפני תחילת ניתוח שעלי להתחיל מיד כי חפשו אותך בכל מקום אבל אף אחד לא העלה בדעתו שהגב' הצעירה מתרגלת.

הוי מיכלי אני מאושר שהכל בסדר את נראית נפלא ואגב "תתחדשי מי הביא לך בגד זה שהולם אותך כל כך הרבה ?" שאל הרופא ובת צחוק ענקית היתה פרושה על פניו. ד"ר בירן שב ונישק לה ארוכות על שפתיה והתנצל ואמר שהוא נכנס לחדר ניתוח וכשיסיים יחזור אליה ובינתיים ביקש ממנה אנא הכנסי לחדר יש לך שם מגש עם ארוחת צהרים ותרופות אכלי הכל ותכנסי למיטה לנוח." כן המפקד ענתה לו מיכלי" וד"ר בירן רץ לדרכו. מיכלי יצאה מהחדר ולאט לאט חזרה לחדרה וכשעברה מעמדת האחיות הן שמחו לראותה ושמחו יותר שהיא היתה בחדר השיקום.. וכך הגיעה מיכלי לחדר עייפה אך מאד מרוצה והחליטה שתנסה לשטוף מעט את גופה מאחר שהיא מזיעה ובצעדים מאד איטיים נכנסה למקלחת והחליטה לקחת סיכון ולא לקרא לעזרה. בחדר האמבטיה היה כסא שעליו ישבה מיכלי לאחר שהתפשטה וישבה עליו ואז פתחה את הטוש ונתנה למים הנעימים לשטוף את גופה היטב היטב וכמובן גם חפפה את שיערה עם כל המוצרים הנפלאים שקבלה מחברותיה לחדר ולאחר זמן יחסית די רב קמה מכסאה ולקחה מגבת גדולה שהיתה תלויה באמבטיה עטפה את גופה ויצאה לחדר. לפתע חשה רעב עצום ושמחה שהיא לבד בחדר ויש לה זמן לעכל את כל העובר עליה אמנם מבלי לדעת מי היא ?? לפתע חשה רעב עצום ושמחה שיש לה מגש עם ארוחה. היא אכלה את הכל ושמחה שהיא לבד בחדר ויש לה זמן לעכל את כל העובר עליה אמנם מבלי לדעת מי היא אך מבחינה פיזית היא משתקמת וזה החשוב לפחות לעת עתה. לאחר מכן נטלה את התרופות ולפתע חשה ליאות והתרגשות והחליטה להכנס למיטה כשהיא מכורבלת במגבת הגדולה וגם את שיערה עטפה במגבת כדי שיתייבש וכך כמו נימפה היוצאת מהמים נכנסה מיכל למיטה הגיפה את הוילון סביבה ומיד שקעה בתרדמה עמוקה שקטה ונינוחה. לאחר זמן שאין היא יודעת לאמוד כמה זמן נפתחה הדלת ואט אט עמד שם ד"ר בירן כשהוא מסיט את הוילון ויושב לידה על המיטה וצופה בה כשהיא ישנה כמו תינוקת קטנה ויפהפיה עטופה בשתי מגבות. הוא רכן קדימה ונישק לה חרש על שפתיה ומיכלי ניעורה והתמתחה כמו חתולה קטנה שאוהבת להתלטף ולהתפנק ותוך כדי תזוזה כדי שד"ר בירן יוכל לשבת יותר פנימה לידה נפתחה לפתע המגבת וחשפה את גופה התמיר והיפהפה .מיכלי הסמיקה והזדרזה לנסות לכרוך את המגבת אך כאן נתקלה בסירוב ובעינים אוהבות וחומדות של הרופא הצעיר הגבר הכי יפה עלי אדמות שרכן עליה וליטף אותה באהבת אין קץ וחיבק ונישק כל חלק וחלק בגופה כשהוא מתמקד בזוג שדיה הזקופים כזוג עופרים חצופים והנשיקות הגיעו לכל חלקי גופה. הוא לחש לאזנה כמה את יפה כמה אני אוהב אותך וכהרגלו "ברח" מהחדר והמתוקה נותרה לבדה סמוקת לחיים ומאוהבת נואשות באיש שהחזיר אותה לחיים ? לפתע חשבה לתומה אולי זו האהבה שלי הראשונה ? אולי ? מי יודע ? אני רוצה לזכור דברים אני רוצה לזכור את ההורים שלי ואולי היו לי אחיות אחים אולי??????

המשך יבוא