פרופיל קרבי

יום שני, 25 באוגוסט, 2014
05:47

טוב אז איך מתחילים לכתוב? "היי יומני היקר "? נשמע לי דוחה כל העניין ועדיין אני מתחילה לכתוב פה. אני אתרץ את זה בכך שאין לי משהו יותר טוב לעשות עכשיו. לקחתי איתי כמה ספרים של דן בראון ואלכס ברנסון אבל העיניים שלי עוד לא התעוררו מספיק בשביל לקרוא, אז פשוט אנסה לכתוב. מעולם לא כתבתי יומן אישי, אז מה אני אמורה לתאר פה?רגשות? מחשבות? אירועים?
עכשיו כשאני נזכרת בבית הספר היסודי, הבנות שכתבו יומנים אישיים לקחו את העיניין ברצינות רבה. ישבו להן בצד הכיתה בהפסקות ונראו מרוכזות ביותר. על מה כבר היה להן לכתוב בגיל כזה? על זה שלמדו סוף סוף לנגב לעצמן את הישבן? זה נראה מגוחך. גם עכשיו, להתחיל לכתוב יומן אישי בגיל שמונה-עשרה נראה מגוחך לא פחות והסיבה שהתחלתי לעשות את זה ברגע זה מצחיקה אותי. אספר אותה בקצרה כי עדיין אין לי משהו יותר טוב לעשות ברגעים אלו.
אז ככה, אתמול בערב עשינו ארוחה משפחתית לרגל הגיוס שלי לצבא וגם אנדי הגיע. אין לי מושג למי בדיוק מוקדש היומן האישי והממש מרתק שלי אבל אני מניחה שאני אמורה לכתוב כאילו ולא מכירים את אנדי ואת המשפחה שלי, וזה נהיה פתאטי מרגע לרגע. ובכן, המשפחה שלי מורכבת מחמישה נפשות שאלו ההורים שלי, אחותי בת האחת עשרה, אנדריאה, אחי בן החמש עשרה,ת'ומס ואני, אן, נעים מאוד. לאנדי אני מייחסת כמה תפקידים, אח שלי, החבר הכי טוב שלי והבן זוג שלי. אנחנו ביחד כבר שלוש שנים רק שאני לא יודעת בתור מה אנחנו ביחד כבר שלוש שנים. לכל הזוגות יש יום-השנה-הרשמי-שלהם בו הם עושים משהו מיוחד ביחד ואני ואנדי התקשינו למצוא תאריך ליום הזה. אנדי הציע שזה יהיה התאריך שבו התנשקנו בפעם הראשונה ככה שיום-השנה-הרשמי-שלנו יוצא ב 3.7. אז בתור בני זוג אנחנו כבר שנתיים ביחד.
בחזרה לארוחת ערב של אתמול, אחרי שסיימנו לאכול פיצות משפחתיות שהזמנו אני ואנדי הלכנו לחדר שלי. הוא הביא לי כמה מתנות וכעסתי עליו שהשקיע, כהרגלי, אבל מבפנים היה לי נורא נעים, כהרגלי. הוא הביא לי סלסלה גדולה ובה כל מיני סבונים לשיער, לפנים ולכל חלק אפשרי בגוף, מה שאני מניחה הולך להיות מאוד שימושי בתקופה הקרובה. נוסף על כך, הוא הביא לי שרשרת זהב מדהימה שעליה תלוי לב זהב קטן, מה שהיה רומנטי ומקסים מצידו, וגם את היומן הזה. הוא אמר שהסיכוי שאכתוב בו משהו הוא קטן אבל יהיה מגניב לקרוא ביומן כזה אחרי שירות בצבא. אחיו הגדול של אנדי עשה כך והזכרונות היו מרגשים. אמרתי לו שאם ייקרה לי משהו לפחות אשאיר מאחוריי זיכרון על מה שעברתי. צחקנו על זה, כמו שאנחנו רגילים לצחוק על הכל, אז הנה אנדי, אם אני מתה או קרה לי משהו, עכשיו תוכל לדעת איך "נהנתי בצבא" ושאני אוהבת אותך.
אני מניחה שאסיים כאן כי הרכבת שלי אמורה להגיע מדקה לדקה, אני אמורה לכתוב "ביי" או משהו?