מורדת בגלגלים-פרק 1
אל תשאלו, אל תתעניינו, אל תרחמו. פשוט תתעלמו.
אני לא אספר לכם מה קרה, אל תבקשו בכלל.
אל תשאלו אם אני צריכה עזרה.
אני לומדת בקומת קרקע, הדלפק בקפיטריה נמוך והלוקר בגובה שלי.
אל תשאלו אותי אם החיים שלי קשים.
אני לא אענה לכם.
אל תשאלו איך זה לחיות את החיים הטובים.
הם אלה שהביאו אותי למצב הזה.
אל תתנו לי פטור ממבחנים.
אני אולי נכה, אבל לא שכלית.
היום אני מתחילה את כיתה י', ואני אגמור אותה.
אם או בלי כיסא גלגלים.
"את צריכה עזרה?" הנה התחלנו.
"לא." לקום מהמיטה אני יכולה לבד.
מאז התאונה התייחסו אליי כמו אל צלחת קרמיקה שבירה ויקרה.
הבית שלי לא השתנה מאז שהייתי בת ארבע, כל הכיורים הותאמו לגובה שלי, כילדה בת ארבע, ועכשיו כנערה בכיסא גלגלים.
"לא לבשת את הבגדים שקניתי לך." אמרה אמא באכזבה.
"לא, ואני לא אחליף עכשיו." שנאתי את הבגדים שבחרה לי אמא. יש לנו טעמים שונים לחלוטין בבגדים. אמא תמיד רצתה שאלבש בגדים מחוייטים ורשמיים. אני העדפתי חולצות קצרות ופשוטות וג'ינסים.
לפני התאונה עוד הסכמתי לפעמים ללבוש את מה שקנתה לי אמא, אבל אחריה…
"להתראות מותק, אני אאסוף אותך בסוף היום."
"אמא, אני בסדר."
"אם את רוצה לחזור מוקדם רק תגידי."
"אני אהיה בסדר!"
טוב מותק, יום טוב."
אמא תמיד דאגה יותר מידיי, אבל אחרי התאונה היא הפכה לאובססיבית. לפחות נשאר ג'ון, הנהג שלנו. הוא לא ניסה לעזור לי אם לא ביקשתי. הוא הכיר אותי כמו שהכיר את כף ידו. הוא ידע מתי אני רעבה עייפה או במצב רוח רע, וגם מה לעשות במצבים כאלה. ג'ון היה מהאנשים הבודדים שבאמת סמכתי עליהם.
"אני יכול לעזור לך?" התעלמתי משאלת השומר ועליתי לבד במדרגה הנמוכה.
התיכון שלי תמיד התגאה בנוחיותו לנכים, הוא אפילו קיבל כמה פרסים על כך. אף אחד לא התייחס למדרגה הקטנה ההיא.
גם אני, עד לתאונה. כשאתה בכיסא גלגלים אתה מגלה הרבה דברים חדשים שלא ראית לפני.
צלצול. אני מקווה שאני זוכרת איפה הכיתה שלי.
"ריילי, את צריכה עזרה?" מנהלת התיכון. אחת מעשרות האנשים שביקרו אותי בבית החולים וחשבו שהם עוזרים לי כשהם מספרים לי כמה סיפורי אימה ששמעו שם.
לגבי הכיתה, צדקתי. אחרי מסדרון אחד מצאתי אותה. את הכיסא שלי מיד גלגלתי לשורה האחרונה, לקצה.
הדבר האחרון שרציתי היה תשומת לב.
אחריי נכנסו כל מי שהסתובבתי איתו בשנים האחרונות. השנה זה לא יקרה. אני לא מתכוונת להסתובב עם אף אחד.
כל המקומות נתפסו, חוץ מהמקום לידי. המורה נכנסה.
מהמסדרון נשמעו צעדים נמרצים ומיד נכנס האחרון לכיתה שלי.
תגובות (2)
מהמם סחפת אותי איתך והרגשתי שאני בתוך הסיפור!
מחכה להמשך!
ערבה!!שמחה שהעלית!!אחלה סיפור:)