לפני שאתה יוצא לדרך תוודא מה המטרה שלך

סרט דוקומנטרי שראיתי על אלופים אולימפיים (חלק גדול מהם בעלי מדליות זהב) שהתאבדו, במספרים מדהימים, עוררו בי מחשבות על המהות, שאני מאמין בה, והיא הדבר החשוב בחיים.
גילוי אחר היה, שדווקא הספורטאים המצטיינים, החובבים (לא המקצוענים) מגיעים לא פעם להישגים גדולים יותר, ועל הדרך, הם גם מאושרים מאוד…
יש בספורט האולימפי אלמנט שנוגד את התפיסה הרוחנית. תפיסה שאומרת שיש מספיק לכולם, ולא צריך להיאבק כדי להגיע להישגים, שהם על חשבון אחרים. שחוסר ההתייחסות לכל שאר המתחרים, שלא מגיעים למקומות הראשונים, היא טעות. הרי במילה ספורט עצמה, יש מסר של שיתוף פעלה, של אמפתיה לאחר. לא לקחת את הדברים ברצינות ובאופן אישי, אלא להבין את טובת הכלל. יש כמובן גם את השיר: זה רק ספורט…
למרות שנראה שרוב האנשים מוכנים להקריב הרבה למען האגו שלהם, הרי דווקא מי שמוכן להקריב, דווקא בשביל אחרים, יוצא נשכר. גיבור קרב, אשר קיבל אותות הצטיינות, הוא לא פעם, אדם הלום קרב, שסובל מטראומות כל חייו. לעומת מי שהקריב למען אחרים, ונהנה מההרגשה הטובה. שהרי אומרים: כל מה שקבלתי אבד, כל מה שנתתי, שלי לעד…
ראיתי ראיון עם ספורטאית, שחיינית אולימפית, שבזמן התחרויות, אבא שלה גסס ורצתה ללכת לבקר אותו. האחראים לא הרשו לה וטענו שזה עלול לפגוע בהישגים שלה. בסופו של דבר נכנעה, כדי לא להפסיד את מעמדה, ושנים רבות אחרי זה, הצטערה על כך, והרגישה אומללה בגלל זה… אכן מי ששואף להגיע גבוה, ומוכן לא רק לדרוס אחרים בדרכו, אלא גם לפגוע בעצמו, בגלל דרישות מוגזמות שמעמידים לפניו, יוצא, בדרך כלל, לא מנצח מההישגים הגדולים שלו, אלא דווקא מפסיד.
זאת הטרגדיה של אנשים ששמו להם מטרה ברורה ויעשו הכול, בלי להתחשב באף אחד, כדי להגיע אליה. הבעיה היא, שרבים מאלו, שישיגו את המטרה, לא ישיגו את מה שרצו באמת – את האושר! מישהו כבר אמר פעם: קר מאוד שם למעלה, בפסגה…