למה דווקא היא?

האיש הצעיר בעל מבנה גוף שרירי וחולצה שלא גוהצה כראוי התפרץ לחדר, עיניו הכהות מחפשות בחוסר סבלנות אחר הבן אדם אותו הוא צריך, בזה הרגע. עיניו איתרו אותו כמעט מיד, האדם בעל האור הכהה ביותר בחדר ובעל המראה הכי נעים בחדר בו זמנית. איש רגוע כל כך עד שהפר את שלוותו של האיש הצעיר. "ראין!" פנה האיש הצעיר בעודו מנסה ללא הצלחה לכבוש את סערת הזעם שהחלה להשתולל ברגע שפתח את פיו. "למה דווקא היא? למה לא בחרת אותי!" הוא באמת לא הבין ולכן טון ההפתעה בקולו היה טבעי לחלוטין. "זאת חשיבה לא רציונלית לבחור בה, דווקא בה!" ראין, הרים את פניו השחומות מהמסמכים שעל שולחנו והביט בדלת במבט מלא משמעות. "ראשית, אני מעדיף שתדפוק בדלת. שנית, אתה מפריע לי בזמן לא טוב במיוחד ושלישית-" ראין קם, הוא היה בגובה של האיש הצעיר אבל אם זאת האיש הצעיר הרגיש קטן יותר לעומתו. "-למה לא?" האיש הצעיר לא ידע מה לענות מרוב תדהמה, מרוב זעם עצור וגם מתוך רגש הבנה קלוש שהחל לחוש עוד לפני שראין ציין את הסיבה השלישית. "בוא ותגיד לי שוב למה לא היא? אם הייתי מבקש, או אפילו זקוק בלי לבקש ממנה- היא הייתה לומדת שפה כדי לרצות אותי ובנוסף על כך נהנית מכך. " האיש הצעיר תפס את המושכות לאחר האמירה הזאת. "כן, אבל זה ככה רק בגלל שהיא אוהבת ללמוד שפות ועל תרבויות ובכלל דברים שאין להם שימוש רב כל כך. לי לעומתה יש קצת יותר ידע בתחום לדעתי. היית צריך לבחור אותי." ראין התהלך, באותה שלווה שכה הטרידה את האיש הצעיר. "אבל אין בך שום התלהבות, שום אהבה למה שאתה עושה. אמנם אתה בהחלט עושה והרבה. אבל לתפקיד הזה היא מתאימה יותר. וזה כמובן לא אומר שום דבר על כך שאתה לא יכול לקבל תפקיד אחר, שיתאים לך יותר." לאיש הצעיר התחילו להיגמר הטענות. "היא מאבדת דברים, האופי שלה נוטה להיות מתלהב והיא יותר מידי רכה ואם זאת מפוזרת עם הלקוחות. לאחר יותר מחמישה לקוחות היא כבר מתעייפת." אבל ראין לא נראה משוכנע בטיעונים של האיש הצעיר, ולכן ההוא וויתר אבל הטינה שבקולו הייתה ברורה כאשר אמר "אני רציתי את התפקיד הזה ספציפית, אבל אם ככה אתה רוצה, בסדר אני אלך. נראה כיצד תשרוד עם בן אדם כמוה בתפקיד הזה." ראין חייך אליו, היה משהו מוזר בחיוך שלו, כאלו שהוא רואה את הסיטואציה משעשעת באיזו שהיא צורה וכאשר האיש הצעיר יצא הוא שמע את ראין ממלמל "כמו ילדים, שרוצים משהו ולא מוכנים להתפשר על דברים טובים יותר." האיש הצעיר הרגיש שלא משנה מה יגיד ראין יצא המנצח בוויכוח, דקה לאחר מכן, כאשר הרגיש נבוך על כל מה שאמר לראין ואיך לכלך עליה, היא נכנסה לחדר. היא נגשה בצעדים נלהבים אליו, הליכתה על העקבים לא נראתה כמכשול בשבילה. כמה קצוות שיער השוו לה מראה של מדענית פרועה אף על פי שלא היה לה קשר למקצועות שכאלו. "אתה בא היום לחגוג את התפקידים החדשים שלנו?" האיש הצעיר הסמיק, ממבוכה ומעצבנות שהייתה בדרכה לחלוף. "אני לא יודע מה התפקיד שלי." היא צחקה וגלגלה את עיניה. "יש בך יותר מידי אגו כדי לשאול את ראין כנראה, אחרת היית יודע. ראין פורש חלקית ויעבוד בחצי משרה, שאותה יחלוק איתך. שניכם מנהלים, ברכותיי. מצחיק אותי שהוא מתייחס אליך כמו הורה אל ילד, נותן מעבר למה שצריך לתת רק כדי שתגדל כראוי אז תפסיק להביט בכזה מבט בי ובוא- מחכים לנו."