כן ילדה את זאת אני,ואני זאת את,אם רק תאמיני תגיעי אליי

אני בלתי נראית,בלתי אפשרית למגע,לא אפשרית להמחשה ,לא אפשרית לשמיעה,אני לא רוח אבל סוג של נשמה. אני מחרפת עם נשמתי בשנת 1996 אל עבר הבית חולים בו האמא מחזיקה את התינוקת היפה והקטנטנה שרק נולדה,היא אותה מחבקת ומניקה .ומראה לך אין סוף של אהבה !
אני רואה את ההתפתחות שלה,את זחילתה ושומעת את מילת הראשונה. אני מביטה באמא היפה שמטפלת בקטנה כמו נסיכה וונתנת לה הכל .לתינוקת הקטנטנה הזאת לא חסר דבר,אילו רק ידעה מה מחכה לה בעתיד …אולי הייתה יכול להציל את עצמה,הלוואי והייתי יכולה להציל את התינוקת הקטנה הזאת מהגורל האכזר המצפה לה ,אך איני פיה או קוסמת או מלאכית,אלה בלתי נראית בלתי אפשרית למגע ,לא אפשרית להמחשה,לא אפשרית לשמיעה ,אני לא רוח אבל סוג של נשמה .
קפצתי כמה שנים קדימה אל שנת 2000 ,הילדה בת ארבע שנים נראה שהגעתי בשעות ההכנה לגן,נכנסתי מפתח החלון דרך הרשת שהייתה פתוחה והתיישבתי על אדן החלון של חדרה של הילדה מביטה בה נועלת את נעליה הלבנות והקטנות היא לבושה בשמלה ורודה בגוון של מסטיק,פניה עגולות עם לחיים מלאות ומתוקות עיינה כחולות גדולות ותמימות שמעליהן מונח לו פוני סימטרי וישר על מצחה ,היא נראית כמו בובה מתוקה ,לשיערה הארוך והחלק בצבע חום זהוב קלועות בשתי צמות ארוכות ונעימות למגע. –כן נגעתי בשערה הרך.היא לא מרגישה אותי,אבל אני כן אותה כפות ידיה רכות חמות וקטנות ,כן שוב הרגשתי אותה "
היא יוצאת מהחדר שלה אל הסלון ומשם יורדת במדרגות אל המטבח . "הכנתי לך ארוחת בוקר" אומר לך אביה.והיא מתיישבת לאכול בתאבון.אימה מכינה לה את התיק לגן שמה לה כריך ובקבוק של מים קטן. וקוראת לה "בואי הולכים אל הגן " הילדה הקטנה קמה מהכיסא עליו התיישבה כדי לאכול "שלום"היא אומרת לכולם בקולה המתוק והילדותי ויצאת אל עבר האוטו.היא מגיעה אל הגן ונכנסת עם אימה לגן אומרת שלום לגננת ותולה את התיק שלה ליד כל התיקים של הילדים ,היא קצת מתקשה להיפרד מאמא שלה ומעט בוכה.היא ילדה עדינה שכה קשורה לאמא שלה.אימה רוכנת עליה ומביטה לה בעיניים "אמא באה בשעה שתיים בצהריים"ומחבקת אותה עוד חיבוק אחרון נושקת על ראשה הקטן ויוצאת מן הגן.
.אחרי שהילדה נרגעת ,היא הולכת לחבריה בשמחה ,ומחייכת בחיוכה המתוק ,עד שלפתע הילדות הרעות מגיעות ומציקות בצמותיה הארכות מושכות ועליה חול מעיפות וצועקות כי כבר מגיל 4 התחילו לה הצרות החברתיות . היא הולכת לצד בחצר ובוכה בלי הפסקה .ילדה קטנה ועדינה שכבר מציקים לה ופוגעים בה.החברה הטובה מגיעה ושואלת אותה מה קרה .היא מספרת לה את המקרה ,הן הלוכות יד ביד אל הגננת לספר ולהגיד. הגננת כעסה והענישה את הבנות…אילו רק יכולתי להגן על הילדה העדינה אבל איני יכולה … צהריים הגיעו אמא באה לקחת את הילדה.הילדה שמחה רצה לאמא שלך והולכת איתה הביתה מהגן .
עברו חמש שנים ובבית מתחילים ריבים,ריבים וצעקות וקללות בין ההורים ,הילדה שומעת את זה ומשתגעת,היא בוכה ומתחננת שיפסיקו אך הם לא מקשיבים לה ורבים ללא סוף הילדה קטנה שרק מלאו לה 8 שנים לא יודעת מה לעשות מה שנותר לה כרגע כשהם רבים זה לשבת בפינה ולבכות,ההורים החליטו להיפרד,סדק נוצר בליבה הקטן והרגיש,האם עתידה יהפוך לטוב יותר? שלחתי ידי ללטף את שערותייה החומות הארוכות והחלקות שעוד קלועות תמיד לשתי צמות אני מלטפת והיא לא חשה אותי ,הלוואי שהייתה חשה .זה היה מרגיע אותה. המשפחה התפרקה לה.זה כואב אבל היא תצטרך להמשיך הלאה ולהיות חזקה.
תקופה נוספת עוברת והנה הילדה כבר בכיתה ו' .היא קצת התפתחה שערה ממשיך להתארך ולצמוח הוא כל כך ארוך ויפה. מצבה החברתי לא טוב מאוד . היא לא רצוייה בחברה רק מפני שהיא ילדה טובה שלא עושה דבר ופשוט אינה מתקבלת לחברה משום סיבה מוצדקת .ככה החליטו,שלא מזמינים אותה ליצאות כיתתיות בילויים ומסיבות עם חברים.בהפסקות נוהגת לשבת לבדה כי אין לה כמעט אף חברה . המראה שלה לא מאוד השתנה,היא רזה כמו בילדותה ועדיין שערה ארוך מאוד וקלוע לשתי צמות יפות .היא בת 12 ומחצה,ואמא חולה במחלה קשה. והילדה שוב שבורה.לא עברה שנה והילדה איבדה את אחיה הגדול במלחמה,הוא היה חייל ונלחם ובאמצע פשוט נפל.אבל גדול נפל על המשפחה,דמעות וזעקות כואבות ומתחננות לשובו של האח הגדול ההוא.והאמא המסכנה חלתה בסרטן קשה ,היא עובתר ניתוחים וטיפולים ושערותייה נושרות,היה לה שיער כמו לביתה הקטנה חום וארוך,ועכשיו היא קירחת ועל ראשה שמה בנדנה שתכסה לה אותה.
הנה היא גמרה כיתה ו' בשעה טובה עלתה לכיתה ז' ושוב החברים לא רוצים בחברתה היא לא עשתה דבר ועשו עליה חרם חברתי.שוב היא לבד.ושוב היא בוכה ,היא כבר האמינה לזה שאף אחד לא יאהב אותה,אילו רק יכולתי לעזור לה .מה היא עשתה בחייה שככה קורה לך? היא נכשלת בלימודים ולא מצליחה ,היא רק רוצה חברה ואהבה.גם ככה ההורים גרושים וזה מקשה עליה,שלא נדבר על המחלה של אמא שלה שרק הולכת ומדרדרת מרגע לרגע .ילדה קטנה אני כל כך מבינה אותך …שרק יהיה לך טוב אני מאחלת לה בקולי אבל אינה יכולה לשמוע אותי.אני מכירה אותך כבר כמעט 14 שנים הלוואי שתוכלי להתחזק ולהיות נערה מקובלת בחברה ושיהיה לך טוב,שאימך תבריא והורייך יסתדרו ויחזרו,זה מה שאת רוצה אבל זה לא תמיד יכול להיות.היא יושבת בהפסקה שערה כבר לא קלוע לשתי צמות אלא רק לאחת.היא פורמת וקולעת אותה כל הזמן משעמום .שערה מגיע כבר עד ישבנה ואפילו יותר.
שנתיים עברו והנה היא בת 14 וחצי כמעט כבר 15 .אסון נורא נודע לאוזנייה התמימות שאמא גוססת ונשארו לה כמה שבועות בודדים לחיות הנערה העדינה היא כל כך רזתה,וכל הזמן בוכה כל לילה רק נושאת תפילה "אמא אל תלכי אל תקחו לי אותה בבקשה בבקשה !!!" היא מתחננת ומצפה לניסים ובוכה לאמא שלה "אמא אל תלכי בבקשה " ואמא עונה לה "ילדה קטנה ,אילו רק הייתה לי ברירה"היא מלטפת לה את שערה הארוך והחלק . אני מביטה בהן דרך החלון ליבי נשבר שאני רואה זאת "אני אבל עייפה וחייבת כבר לנוח,עייפתי ממחלה זאת,הבטיחי לי שתהיי בסדר" מוסיפה ודמעות יורדות לשתיהן היא אוחזת ביד הילדה ולאט לאט משתחררת אחיזתה הילדה מבינה את הסיטואציה ורואה שאימה "נרדמת" לעד .היא פורצת בצרחות ובבכי מטורף ,אנשי המשפחה נכנסים לחדר ומרימים את הילדה מהר משם . היא זועקת "תעזבו אותי,החזירו לי את אמא שלי אני רוצה את אמא !" היא בוכה ללא הפסקה ,אני עפה אליה בזהירות ומחבקת אותה חזק הלוואי שהיא הייתה מרגישה …אני מפסיקה את החיבוק כשהיא קמה מהרצפה עליה ישבה בזמן שאמא נפטרה לה מול העיניים ,היא הולכת לסלון ומשם יוצאת החוצה וזועקת,וצועקת ובוכה ללא הפסקה .לא הצליחו להרגיע אותה שעות .בהלוויה היא כמעט התעלפה,אמא שלה הייתה הדבר החשוב לה בחיים ותמיד עודדה אותה ,בזכותה היא לא חשה לבד.גם ככה היא לא מרגישה שאוהבים אותה ושהיא רצויה בחברה,היא לא האמינה בזה פשוט לא הצליחה.
שבועיים עברו מאז שאימה הלכה לעולמה,לפתע כשחזרה מן הבית ספר אל בית אביה ונכנסה לחדרה הבחנתי לרגע בשינוי שנהייה לה בגוף ואז ראיתי שלשערה הארוך שתמיד הייתה קלועה לה צמה לפתע נראה קצר יותר ויותר, היא גזרה אותו לקראה מרושל,למה היא גזרה את שערה הארוך והיפה ההוא ? למה היא גזרה אותו לקראה? היא כל כך רזה וחיוורת ,כולם יורדים עליה עם התסרוקת ההיא .ובכללי פשוט משום מה לא אוהבים אותה,או לפחות מה שהיא חושבת …היא יוצאת מהחדר שלה וליבי לרגע אומר לי שמשהו לא טוב יכול לקרות עוד רגע .אני עוקבת אחריה והיא בודקת שאין איש בבית . אוי אוי אוי מה היא הולכת לעשות ??? היא נכנסת למטבח ומוציאה סכין, ומכוונת אותו אל ליבה "אל תעשי את זה בבקשה " ולפתע נראה שהיא מחזירה את הסכין למגירה וחוזרת אל חדרה. עשיתי את זה חדרתי אל ליבה!!! אולי אם אתאמץ שוב היא תוכל לשמוע אותי ? היא הולכת למראה ומביטה בה מצפה לראות ילדה עם קראה מרושל חיוורת ורזה נורא שפניה שמוטות ופניה עצובות אך לפתע היא רואה אותי . "מי את ?" היא שואלת "אני את ילדה השבתי לה "בטח אני לא מאמינה לך את כל כך יפה וגדולה בת כמה את בכלל?" "אני בת 22 " חייכתי אליה "טוב בסדר…למה את מתכוונת?"שאלה אותי "שאני זאת את !" "אני זאת את? באת לשגע אותי או מה ??"היא צועקת "לא לא לא בכלל לא! באתי להראות לך שיש תקווה וככה את תהיי בקרוב " "כן בטח מה שתגידי …רק עוד שמונה שנים"היא מצקצקת בלשון ודופקת על המראה "בואי תרגיעי בבקשה נסי להאמין אל תאבדי תקווה ! את תמצאי אהבה ותהיי כל כך יפה,כבר עכשיו את כזאת " "אין בעיה נתראה בעוד שמונה שנים"אמרה והלכה משם לפחות הצלחתי להגיע אל ליבה העדין ולדבר איתה בפעם הראשונה השנים עוברות שערה ממשיך לגדול היא מתחזקת ומתחזקת ! היא גבהה וגדלה היא יפה היא בת 18 כבר היום היא חגגה .עברה לה עוד תקופה והיא יוצאת עם בחור,תחושה לא טובה הייתה לי בקשר אליו…וצדקתי ,הוא צעק ,השפיל והוריד לה את הביטחון ,היא נפרדה ממנו בשכל אחרי שניסיתי שוב להגיע אל ליבה ולא הצלחתי ראיתי שהיא הצליחה לבד הפעם היא התחזקה! שוב היא יוצאת לדייט כושל ושוב חוזרת מאוכזבת .בגיל 19 קרה לה משהו נורא ,היא חזרה מחופשה בצבא ויצאה עם מישהו והיא נאנסה באכזריות רבה …היא חזרה מהדייט לחוצה ושוב הביטה באותה מראה ששם פגשה אותי "היי אל תדאגי ילדה אני מבטיחה לך שייהיה בסדר "
"איך את יכולה לדעת בכלל?? תראי מה אני עוברת!!"היא צעקה "אני יודעת כי גם אני עברתי את זה, אני מבטיחה לך יהיה טוב עוד שנתיים מחכה לך הפתעה היא תגיע כבר במהלך השנה הקרובה"אני מחייכת אליה.היא השתקמה אחרי תקופה והרגישה טוב יותר,וכן אחרי שנתיים היא הכירה בחור בצבא,שכל כך טוב לה איתו,פשוט מה שהיא מחפשת,ממש האחד שלה ,היא עוד דיי רזה השער כבר לא בקארה אבל היא עוד עצובה ומתגעגעת לאימה ,היא הולכת למראה ידעתי שהיא מחפשת אותי…ופתאום היא רואה כלה! "מה את מנסה להגיד לי בזה?"היא שואלת "אני מתחתנת וגם את!"אני מחייכת אליה ."את כל כך יפה "היא אומרת "יפה שאת חושבת ככה על עצמך" חייכתי "מה זאת אומרת?"היא שואלת "שתחכי ותראי "חייכתי אליה והיא הלכה משם ,תקופה נוספת עברה והיא באמת מתחתנת היא עומדת בחדר עם מראה מסדרת את הינומה מחכה לחתן שלה שיכנס לחדר והם יצעדו משם יד ביד לחופה "איזה יפה את "חייכתי אליה כשהיא מביטה במראה "אני ממש דומה לכלה שאת היית"היא מצחקקת "את כל כך יפה כשאת מחייכת " חייכתי אליה "יש לי הפתעה בשבילך לכבוד חתונתך " הוספתי
"איזה הפתעה ?"שואלת "עצמי את עינייך" אמרתי לה ,היא עצמה את עינה ועכשיו תפתחי " היא פתחה את עינה ורואה את דמותי ניצבת אליה עם תינוק "מה את רומזת לי ?"שאלה "נו את לא קולטת?עוד שנה יש לך תינוק או תינוקת! את זה אני כבר לא אגלה לך " קרצתי "נו תגלי לי !" היא צוחקת "אני לא מגלה לך!"צחקתי ונעלמתי שראיתי את דמותו של החתן בדלת והשארתי אותה את הילדה שצמח לה השיער שוב לאורך היפה והארוך שלה "ואו את יפה "הוא לוחש לה "אתה יפה בעצמך "היא חייכה והתנשקה איתו "את מוכנה ?"הוא שואל "מחכים לנו בחוץ " ,"כן בוא נצא "היא חייכה הם יוצאים מהחדר מחובקים ואני רואה את צעידתם המשותפת אל החופה ומתבוננת בכל הטקס המרגש ההוא
כעבור שנה באמת קרה מה שקרה והיא ילדה! היא ילדה בת ,תינוקת קטנה וחמודה היא חזרה איתה הביתה מהבית חולים מחפשת אותי שוב במראה אך במקום עוד דמות היא רואה את עצמה מחבקת את התינוקת הקטנטנה שלה אוחזת אותה בכל האהבה מריחה את הריח נעים שלה ולוחשת לה "אני אוהבת אותך בת שלי " ומוסיפה "איפה את? איפה מי שעזרה לי ?למה אני רואה את עצמי ?" ושומעת על פנימי "כי את ילדה התחזקת ,הדמות שראית כל השנים זאת את בעצם ,הלב שלך האמין,אפילו שלא ידעת הוא האמין שתגיעי למקום הזה,כי כן ילדה את זאת אני ואני זאת את אם רק תאמיני תגידי אליי,ואת האמנת את חזקה יותר מכולן אני אוהבת אותך " היא מחייכת ודמעות של אושר על פניה היא מסתכלת למעלה אל השמיים ואומרת "תודה ".