כיתה בטיול פרק 1

זה היה יום חמישי. את ההרפתקאה שעברנו בעקבותיו, לא אשכח. ככה התחיל הסיפור.
–
"טיול!!!" קראה חברתי אווה. אמרתי לה: "כן…. אני כל כך מצפה!" התיישבנו באוטובוס. המדריך נתן לנו חידונים מצחיקים, וכיפיים… זה היה כיף עד שהגענו ליער. מצצתי סוכרייה על מקל בטעם לימון. אווה ואני דיברנו בינתיים על הנעליים שקנינו אתמול… בצבע טורקיז. ואז קרה משהו לא טוב. לירון השאיר את שקית הניילון שלו… והמדריך החליק עליה!!! לאלאלאלאלאלאלא!!!!!!! הוא נפל מהצוק הגבוה במיוחד. ההורים המלווים והמורה נעלמו מעינינו. שמעתי את המדריך צורח: "תמיד תזכרו אותי!!!!!!!!!!" ואז שקט. לילי הרגישה צורך להגיד לאווה: "אמרתי לך שזה נוף עוצר נשימה." "אויש, תשתקי!" צעקו עליה כל הכיתה. קמנו מהמקום. אמרתי בקול מוטרד: "אנחנו באמצע שום מקום!" איליי נאנח ואמר: "תמיד ידעתי ש"אוהל מתנפח" יהיה שימושי מתישהוא." התחלנו ללכת, כשאופק מוביל. הגענו למקום טיפוס… זה ממש גבוה. אמרתי: "איך…" "אל תדאגי." אמר תומר. אני ממש אוהבת אותו… התחלנו כולנו לטפס. אבן אחת לא עמדה ממש במקום, וכמעט החלקתי… אבל תומר תפס את היד שלי. "תודה." אמרתי. הוא עזר לי לעלות. התיישבנו במקום כלשהו. הוצאתי מהתיק שלי בקבוק מים ושתיתי. כרמל אמרה: "אני לא יודעת איך חוזרים חזרה…" "אה ואנחנו כן יודעים?" שאלה אווה. עכשיו כבר צהריים. הוצאנו את הכריכים שהבאנו איתנו. אכלנו בשקט…. הערב כבר ירד. רוח קרירה נשבה… הנחתי את ראשי על הרצפה. הצלחתי להירדם בקלות.
-מנקודת מבטו של תומר וכעבור יום-
"בוקר טוב…" אמרתי. אווה אמרה לי להעיר את מאי. "קומי…" אמרתי לה בשקט והזזתי אותה קצת. למה היא לא מתעוררת? עומר אמר: "תומר, תנסה לקחת אותה, אנחנו מתקדמים ולא נחכה לך…" הרמתי את מאי על ידיי. היא לא ממש כבדה… התחלנו ללכת. אבל הצלחנו להגיע רק יותר ויותר לתוך היער. "תודה רבה, אופק!" אמרה נועה בכעס. אמרתי: "אין טעם לכעוס…" מאי התחילה להתעורר. "א-א-א-א…….." היא מלמלה בהסמקה. נתתי לה לעמוד.
-מנקודת מבטי-
ברחתי לעבר חברתי, אווה. היא שאלה אותי: "למה לא התעוררת?" עניתי: "הייתי עייפה מאוד." היא צעקה: "תראו!" מישהו השאיר לבנים ומלט. היה אגם בקרבת מקום…. חייכתי ואמרתי: "לעבודה… כולנו שיתפנו פעולה ובנינו בית קטן שהספיק לכולנו. לקחנו עלים, שמנו במים ואחר כך הנחנו להתייבשות על התיק של איליי. העלים ישמשו כדברים רכים לישון עליהם. כולנו הבטנו בבית שבנינו. מה שנשאר לנו היה רק ממתקים. אכלתי סוכריית טופי… זה מה שנשאר לי.