ילדה קטנה גדולה

ליפני הרבה שנים, בכפר קטן,בבית קטן,עם חצר קטנה,גרה משפחה.
אבא אמא וילדים חמישה.
לכל ילד במשפחה היתה משאלה, לפעמים ידועה לפעמים כמוסה.
הילדה הבכורה באותה משפחה, ילדה סקרנית ,פעלתנית ,עם שתי קוקיות שחורות,קצת פרועות,עיניים חדות שהכל רואות,ומחשבות שכל הזמן מתרוצצות.
לילדה הזאת היתה משאלה מאד ידועה.
היא רוצה להיות שותפה,לא צופה.
לאימה ואביה תמיד אמרה :"אני רוצה להיות פעילה!"
"בבקשה" אמרו הוריה שהיו הורים קשובים, ניתן לך בשמחה כל מיני תפקידים.
הילדה הייתה מרוצה, את תפקידיה ביצעה בשמחה.
אבל אחרי זמן מה כבר לא היה בתפקידים אלה די,הילדה בגרה הסתכלה סביב,והבינה שיש עוד עולם סביבה,
לא רק משפחתה הנחמדה.
ושוב ביקשה להיות שותפה, אך הפעם ממי תבקש עזרה? למי היא תציע את עזרתה? הרי מחוץ למשפחתה היא הרי ילדה קטנה! הלכה הילדה וחשבה איפה תוכל לתת בעולם את חותמה.
היא ניסתה, אותה ילדה עיניים גדולות לפקוח לראות עד היכן תוכל את ידיה למתוח, כך שתוכל לעזור או אולי לשמור?
היא מצאה פה ושם דברים לעשות,
יונה שנפלה מעץ וצריך בה לטפל,
כלב תועה שצריך אוכל לקבל.
כאשר גדלה הילדה והייתה לנערה ובאוטובוסים למקומות רחוקים נסעה,על יד הנהג ישבה.
כמה סיבות היו לה לאותה נערה.
ראשית כך לרדיו תוכל להקשיב,לדעת מה קורה מסביב,וחלילה לא להפסיד.
שנית אם בטעות תהיה תאונה או חס וחלילה יקרה דהר מה נורא היא תוכל לשבת בכיסא הנהג ולהציל את כולם.
ללחוץ על כפתוריו הקטנים ולהושיע את כל הנוסעים.
כך עברו השנים על אותה נערה , עם הרבה תכנונים בלי עין רעה, אך היא גדלה ועדיין לא הצילה את המדינה.
בלימודיה הבינה שהיו זמנים אחרים, זמנים עם המון אירועים,ובאחד הטיולים לאבא שלה פנתה בטרוניות
"איך זה יכול להיות? הרי רציתי מישהו חשוב להיות, דברים חשובים לעשות…להשתתף… ליזום…
לא להיעלם ולידום!"
"בספרי ההיסטוריה כתובים דפים שלמים ומה אהיה אני ? שורה? כמה מילים? איזה פספוס…
ממש חבל!"
אבל….
הילדה גדלה ומסביבה המון קרה,וכן היו אירועים דברים גדולים,לאו דווקא טובים היא הקטנה אף אחד עוד לא הצילה לא מדינה וגם לא את השכונה.
אבל לאחרונה היא הצילה את עצמה!!!!