המשחק האחרון

– המשחק האחרון –
הוא הזיע.רץ עם הכדור, מכדרר אותו מיד ליד – האורות עליו…
המסלול כל כך ארוך מזוןוית העין שלו – והסל כבר נראה רחוק רחוק – הוא כל כך התאמץ, הוא לא ראה כלום. הוא לא חשב כלום – אפילו על ההצלחה הוא לא חשב:" הלוואי שהקבוצה שלי תנצח!" אמר בליבו. לא היה אכפת לו מהכסף – רק מהניצחון, הוא לא ראה בעיינים ואז לפתע, הוא נפל. מצא עצמו במיטת ביתו – שוכב עם גבס על הרגל, כשאשתו מהצד יושבת, חצי שמחה, חצי עצובה.
קוראים לו ג'יימס – ג'יימס קארוליין, הוא שחקן ב-NBA. אפשר לומר בין המובחרים, כדורסל הייתה אהבתו התמידית – והוא כל פעם היה יכול להעביר בתמונות של שחור-לבן זכרונות, מהכיתה, מבית הספר בו הוא קולע וכל חבריו מרימים אותו וצועקים – "ג'יימס המלך!!".
הוא הגיע ל-NBA כשהלב שלו במנוחה והידיים והרגליים בפעולה. רץ עם הכדור, הרגיש הכי חופשי בעולם, להיות באולם הזה, מול בין השופטים הטובים בעולם. רץ לרגע מסתכל לצד מדמיין את עצמו רואה קהל שצועק:"ג' – יימס, ג' – יימס!" ומריע. ואז הוא מגיע את התנופה לוקח רגע לפני הקפיצה – ולרגע הוא מדמיין שבשמיים, אך לא חושב מה המטרה האמיתית – וצליל השתלשלות הכדור ברשת נשמע ודפיקתו של הכדור בריצפה אחרי שהוא עבר בתוך הסל זה הרגע המרגש:"הוא הוכיח את עצמו!" צעקו השופטים והכתירו על ג'יימס, ג'יימס קארוליין – שחקן ב-NBA!
היום הוא שוכב פצוע קשה, במיטה – "הלוואי שזה היה סרט טוב!" אמר לעצמו וניסה לדחוק את הדמעות:" הלוואי שזה היה סרט, על שחקן כדורסל, שמיילדותו חולם ומאמין בעצמו – ומנצח ועושה את זה בגדול, כמו בקראטה קיד, הוא מוכיח את עצמו.. שהוא מראה לכולם שלמרות הקושי הוא מצליח!". ג'יימס לא ידע, שזה לא סרט – ובטח לא כמו שהוא חשב, לפעמים צריך לדעת שהסוף לא טוב, ויש תאונות במשחק כדורסל. פתאום, נשמע צליל דפיקהעל הדלת, ואז צליל של הפעמון, ושוב פעם הצליל של הפעמון נשמע, …" אני אפתח…" אמרה ג'ולי, אשתו של ג'יימס. זה היה טוני, מאמן הקבוצה שבה ג'יימס משחק. "אני מבין שזה קשה לך, " אמר לאחר שג'ולי הציע לו לשבת על הספה והכינה לו אספרסו קטן – לקח לגימה, המשיך לדבר:"אבל זה לא רע,.. נפצעת די קשה – אבל זה יעבור, ביינתים יש לך פטור מחלה לחודש – אל תדאג! יש לנו רק משחק אחד מול הלייקרס – ואנחנו יכולים לנצח יש עוד שחקני ספסל – אבל הייתי רוצה, שתבוא לראות – זה לא יהיה כבוד שג'יימס קרוליין בכבודו ובעצמו יראה את הקבוצה שלו בטלוויזיה, קדימה בוא! אם לא שכחת המשחק עוד חצי שעה. בוא,..".
הם הגיעו לאולם, הוא היה כמעט ריק ממקום!
ברגע שג'יימס נכנס כל הקהל מחא כפיים, כולל הקבוצה היריבה. ג'יימס ירד עם הקביים תוך כדי דילוג במדרגות והודה לכל איש שהריע לו.
לבסוף, הקבוצה השנייה ניצחה, אף אחד לא היה מאוכזב האמת – לאחר המקרה של ג'יימס כולם הביעו שחוץ מגביע וכבוד שום דבר לא יביא להם, הקבוצה של ג'יימס זכתה בדבר מיוחד – כבוד והערצה! על כך שהם במיוחד הביאו את ג'יימס לראות את המשחק – ולא השאירו אותו בבית – כך נודע גם המאמן טוני על נדיבותו והתבקש לעבור קבוצה, אך הוא לא הסכים.
ולבסוף, פרצו הלייקרים והקבוצה של טוני והרימו את ג'יימס תוך כדי שהם מראים לקהל להריע, וג'יימס רק נהנה מההרגשה – להרגיש את הרגע שהוא מנצח.
נו,.. מה אפשר לומר, כנראה ג'יימס דמיין נכון – גם לסיפור הזה, יש סוף טוב…