החזון שלי

עברו שנתיים מאז שהיא עזבה את הבית, הארץ, העולם הישן. כעת היא כבר לא הייתה נערה כי אם אישה התרה גורל, אדם מסויים מאוד שחיפשה מזה זמן רב. את שמה היא שינתה לשם בריטי כשאר השמות מסביבה, מחכה וחולמת ליום שילחש לה "מישל.."
היא כבר דמיינה אותו, שיער ארוך וחלק ועיניים שקדיות, מדבר במבטא ובנימוס כמו נסיך מהאגדות, ואולי יותר חלק, יותר נעים. על ראשו הוא לא ישים כובע בתגית סוואג ולא יספר את צידו כמו אתון, לא, הוא יחבוש כובע גרב חמוד, שיתאם את צבע המעיל שיעביר לה בערב כשקר. כזה מן גנטלמן הוא יהיה, ואם לא אז חתול, גם חתול יספיק לה.
בפלך יורקשייר יורד גשם כל הזמן, ושלג, פתיתים יפיפיים כמו שיושבי הארץ לא יזכו לראות גם השנה. הבתים מתמלאים קולות צחוק של ילדים ועל הגגות אבות תולים מנורות, להאיר את הרחוב לחג המולד. שני בני נוער נאבקים על אף-גזר, נופלים על השמיכה הלבנה לצד אנשי השלג. זה מצחיק אותה, לראות אותם כך, שני ילדים מגודלים שנהנים מאביב הימים שלהם- ביום שני יזעקו מההנגאובר של סוף השבוע.
'לכאן אני שייכת' מלמלה, מציירת באדי החלונות, לא חושבת על הבית, לא על ההורים ועל הילד הקטן מאז. אתמול קיבלה בדואר איגרת של חנוכה שמח, הם רצו שתחזור, אך למה לה? מה הם כבר עשו כדי לגרום לה לשמוח שם? ובכל זאת, הרגלים השתוקקו להרגיש את צדפי הכינרת והיא צייתה להם, שבה הביתה.
הכל שונה עכשיו, הבית כבר עמד ושרד בכמה מלחמות. המדינה קטנה בקצת וגדלה בקצת, אנשים מתו ותינוקות נולדו. הילדונת הקטנה שהייתה אז בת תשע בת אחת עשרה, ואחותה בת תשע השנה- שתיהן לא מזהות את דודה שלהן, ולמה שיזהו? הן לא ראו אותה כמעט, בכלל.
היא נסעה לתל אביב, שואלת על משפחה אחת מאוד מסויימת, ובלעג לה עונים במבטא. לא משנה, בריטי יפה לדעתה.. רק חבל שכך זה בחברה ישראלית. 'נולדתי פה, אני צברית!' רוצה לצעוק, אבל שותקת. לא משנה בכלל, זו הסיבה שהיא עזבה..
ההורים שלה שכרו דירה לבדם ומכרו את בית ילדותה כמו שאיימו לעשות אם לא תשוב, והיא רק משכה בכתפיה וסיפרה על בית הדירות שם ביורק (הישנה). בכלל אין לה הרבה גינה- אבל יש לה עציץ גדול בבית שהיא שתלה בו עץ נוי רחב, שכבר גדל ונגע בתקרה מזמן מזמן. לפעמים היא יושבת מתחתיו, מדמיינת שהיא בבית הספר, ואז נזכרת למה היא לא אוהבת זכרונות וקמה על הרגליים. לחג המולד היא תאמץ חתול שילעס את העלים.
בבוקר היא קמה ונוסעת לעבודה- היא, מכל האנשים, אוהבת לעבוד בכל דבר כמעט. הכי טוב גרין פיס, או נאשיונאל ג, מי שלא העסיק אותה, העיקר טבע ומדעי הסביבה- אולי ביולוגיה, זה תלוי בה. בסוף כמובן יצא לה לעבוד במהשמו.אינק והיא תשקוד על זה, לפחות עד להצעה חדשה- היא אוהבת שינויים.
בבית היא והחתול ישחקו באקסבוקס אינסוף פלוס ומחשב שיריץ הכל סוג של~, מעלים זכרונות על זמנים טובים ועל הגיימבוי כולור שבארון- היא שמרה אותו. לאחרונה היא שוקלת לאמץ ילדה, אבל מפחדת שזה יהרוס את הסיכוי למשפחה מושלמת.. היא תחכה לפרינס צארמינג ותשאל אותו, שרק יבוא. היא כן חושבת על שמות, בסוף כולם לחתולים שלה- היא לא גברת חתולים משוגעת! יש לה רק תריסר ושלושה גורים.
היא גם מכינה אנימציה בזמנה החופשי, ובשנה הקרובה תשלח אותה לאולפנים רק כי אולי. אבל לפני זה היא תשלח אותה לכמה חברים ישנים- שיאמרו מה דעתם, אם יש זמן במקרה. יחד עם האנימציה היא גם תזכיר להם שפעם,
פעם פעם, מלי חזתה את העתיד.