האיש שנובח בחוץ

כל לילה לפני שעלתה על יצועה, אראלה, ממפעל הפיס, שמעה מבעד לחלון חדר השינה נביחות של כלב. משהו בנביחות נשמע לה מוזר, זה לא נשמע כנביחות של כלב, יללת תן, או שועל, אבל מהיכן הן בקעו לא ידעה ואף לא בעלה. הנביחות נשמעו בחצות ונמשכו מספר דקות, בקיץ, בחורף, בקיצור כל השנה. כל שבוע, אראלה התקשרה לזוכים בהגרלת מפעל הפיס לבשר שזכו בסכום של 150,000 ועד למיליון וחצי שקלים, ואנשים היו מופתעים ונרגשים. אחד קנה בכספי הזכייה בית בעפולה, השני במכונית מפוארת, השלישי יצא למסע סביב העולם והרביעית חיתנה את שתי בנותיה בפאר והדר. כל מי שהיה לו כרטיס מינוי במפעל הפיס ייחל לשמוע את צלצול הטלפון ואת קולה מעבר לקו. אראלה אהבה מאד את עבודתה, מה יותר נעים מלשמח אנשים כמו שאמרה: ״משול האושר לבושם שאינך יכול להזליף אותו על אחרים בלי שכמה טיפות ממנו ינתזו גם עליך״.
הנביחות בלילה נמשכו בלי הפסקה במשך 10 דקות כל לילה. היא התקשרה לאגודת צער בעלי חיים ואמרו לה, חקרנו ולא מצאנו דבר, לה עצמה היו 2 חתולים שצעדו בגאון על השטיח הירוק. ילדיה של אראלה למדו סטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב ואת תורת המשחקים בטכניון. בעלה צחק ואמר, אראלה, אולי תתקשרי פעם אלייך לבשר לך שזכית והיא ענתה, ברוך השם יש לי אותך והילדים ומשפחה גדולה חמה ואוהבת, העיקר הבריאות. ואז בחודש פברואר קר התקשרה למינוי של מפעל הפיס לבשר לו שזכה במיליון וחצי שקלים ושמע קול של אדם חנוק מהתרגשות. היא שאלה אותו לשלומו ובישרה לו על הזכייה, ואז להפתעתה הרבה שמע מהצד השני של הקו נביחות חזקות, בדיוק כמו אלה ששמעה בלילות מבעד לחלון חדר השינה, היא שאלה מי אתה והוא השיב, אני האיש שנובח בחצות, חי חיי כלב, מרוד ככלב וכל לילה נובח על הירח, סוף כל סוף אני יודע שלא אמות ככלב, אלא אחיה ככלב, ידידו הטוב של בני האדם!