אף פעם לא סיפור סינדרלה – הקדמה + הרשמה
הכדור פגע בליבו וגופו נפל ארצה, הוא מת, הוא לא יכול להיות חיי ואני רצה, אני בורחת ממנו מהצל הגדול שעומד עם אקדח.
אני לא יודעת למה אני לא בוכה זה אולי מהפחד אולי מההלם שעוטף את גופי אבל אני רק יודעת שאני רצה ולא מפסיקה לרוץ הרגליים שלי לא מטעייפות ואז זה קרה עוד יריה נשמעה וגם גופי ניטל לרצפה, כן גם אני מתה.
תמיד התכחשתי לחיים, הדחקתי הכל לפינה ולא הערכתי את הקסם שבאמונה ועכשיו אני מבינה שלמרות שחשבתי שכשאמות אבין הכל אני עדין לא מבינה ועדיין אין משמעות לחיים ועדיין יש לי הרבה שאלות והרבה שינויים לעשות
בעולם אבל אני עדיין יכולה לעשות נכון?
אבל עכשיו אני נזכרת שאף אחד לא מבין על מה אני מדברת אז אני אסביר, אני סאלין ארגטון בת 16 ואני תלמידה בבית ספר תיכון. אני בטוחה שכבר תבינו שאני לא מקובלת ואין לי ממש חברה אמא שלי מתה ואבא שלי מגדל אותי יחד עם אישתו והבן שלה – אלני וג'ק וולסון.
אף פעם לא אהבתי אותם הם תמיד נראו לי טרחה מבוזבזת אבל אהבתי את מה שהאלני הזאת עשתה לאבא, היא גרמה לו אושר אבל ותמיד מגיע האבל היא נראתה לי חשודה כאילו היא לא אמיתית או מסתירה דברים עכשיו אני כבר לא ממש בטוחה לגבי זה אבל כמו שכבר אמרתי כשאתה מת אז.. אתה לא מבין כלום חוץ מזה שאין טעם לחיים אבל הכול יסתדר בסוף, נכון?
אני אולי נשמעת נאיבית אבל זה לא שאני לא זוכרת אני לא רוצה לזכור אף פעם לא רציתי לדעת מוות אז אני מתייחסת לזה כמשהו טוב שיכול לגרום למשהו טוב שיכול לגרום לי להבין.
הרשמה –
בשביל ההרשמה אני צריכה תלמידי תיכון – רעים, נחמדים, היפסטרים, מתבודדים וכל מה שרק עולה לכם לראש פשוט כל סוג של תלמיד ונער..
כדי להרשם צריך לכתוב –
שם + משפחה
גיל
אופי
מראה
רקע ( כולל מצב משפחתי ולימודי )
תוכניות לעתיד
פחדים
אם עולה לכם עוד קטגוריות חשובות שלא רשמתי תכתבו ואני אוסיף כמובן.
אני ממש אשמח אם תרשמו :-)
נ.ב הסיפור הוא לא סיפור אהבה יכולים להיות רומנים בצד בין דמויות אבל הסיפור עצמו אינו סיפור אהבה.
תגובות (1)
טוב, הסיפור נראה ממש טוב, ממש אהבתי איך שהגדרת אותו כ"סיפור הצלחה" שהמניע הראשי בו הוא לא אהבה למרות שהשם של הסיפור יכול ליצור קונוטציה כזאת :)
אבל (וכמו שאמרת, תמיד יש אבל) יש עוד מקום לשיפור מבחינת פיסוק והגייה. אם תצטרכי בזה הכוונה או משהו את מוזמנת להתייעץ! לא שאני מומחית, כן? אבל אני חושבת שזה יעשה את הבנת הקטע יותר… טובה :)
ועכשיו לדמות-
שם: אנני אורסון
גיל: 16
אופי: מצחיקה, שנונה, קולית כזאת, היפסטרית אבל גם רגישה ומבינה וממש פתוחה לקבל אחרים
מראה: שיער שטני שמגיע לקצה השכמות, עיניים אפורות חסרות צבע כאלה, מראה די נורמלי ולא מיוחד. אבל הדבר שהכי יפה בה זה שהיא גם לא מנסה להיות מיוחדת, לא בקטע הזה בכל אופן :)
רקע: אמא ואבא שלה נורא עסוקים ובקושי יש להם זמן להתייחס אליה, אבל כשיש להם זמן, הם משפחה ממש חמודה ואין להם בעיות בקשר. יש לה אח תאום (אם תרצי אכתוב גם לו את הדמות) שנראה לגמרי אחרת ממנה ושניהם מעודדים בנבחרת של בית הספר. הציעו להם לצאת כמה פעמים כי הם נראים אחרת לגמרי, אבל כאילו, איכס. היא לא שיא החכמה בלימודים, מצטיינת בספרות ומחשבים בגלל שהיא מבינה את הרעיון שיש מאחורי הדברים אבל מתעבת מתמטיקה כי זה טיפשי בעיניה.
תוכניות לעתיד: טוב, אין לה מושג.
פחדים: פוחדת לגמרי, באופן מלא ומוחלט, ללא שום ספק, מעכבישים, מקקים וחרג'וקים אחרים למיניהם.
טוב נראה לי שזה הכל :) מקווה שתאהבי אותה!!