אנה חלק שלא יוארך

"אמא," אנה הרימה את ראשה אל המיטה של מוניקה. "איך את מרגישה?"
האם הביטה בילדה וזיק של צער וכאב בער בעינייה החלשות. היא בלעה רוק. "כן, נסיכה. יותר ממקודם לפחות. אני כבר מרגישה מעולה. אז… הכל טוב." היא ניסתה לדבר בקול שלא מסגיר את ההרגשה האמיתית שלה וזה לא כל כך הצליח לה, אבל קנה את אנה שלא חשדה ולא הייתה טובה במשחק ותיאטרון אף פעם.
"אה, יופי." אנה חייכה חיוך עמוק ונישקה את אמא שלה במצח. "אני מאושרת שאמרת את זה."
פניה של האם אורו למשמע מילותיה של בתה התמימה.