אחוות יום א’

בעיניים רצוצות ותיק כבד משקל המעיד על גיבנת עתידית הם עולים לאוטובוס המאובק. מתקדמים הם בצעדים זעירים וכבדים כמו חושבים שעלייתם האיטית תמנע את הנסיעה העתידה לבוא. בקצב אחיד, בזה אחר זה, הם מניחים את הרב קו במכונה המיועדת בעוד לחלקם הצג מורה על נסיעה בחינם , לאחרים הוא מציג את כמות השקלים האחדים שנלקחו מהם כעת. כטבע האנושות ישנם אותם נפשות אשר טבועה בהן אותה הנחמדות הבסיסית שמניעה אותן לומר לנהג בנימוס שקט "תודה" או שמא "שלום" או לעיתים אף "נסיעה טובה". נעים הם כמכונה משומנת בצעדים מכניים ומתיישבים במושבים השונים. בעוד ראשיהם נשענים קלות על החלון המלוכלך והאזניות נחות ברפיון באזניהם , תיקיהם עבי הכרס מתיישבים כחברים נאמנים על ידם ומסתירים את את ממדיהם מפני העוברים והשבים.

שביזות יום א. תחילתו של שבוע חדש. שבוע של שגרה ואתגרים ועבודה קשה ומחסור בשעות שינה. הם כולם עוד חווים במלוא ליבם וגופם את סוף השבוע האחרון שזה עתה כל כלא היה, ממאנים להנתק. הם חשים את הבית, את המיטה הרכה, את הבלגן, את המשפחה. חושבים על חבריהם , משחזרים אתה הרגשת הטבעיות שהם חשים עמם, את הצחוק המשוחרר, נטול הדאגות.

פרצופיהם שונים וכמו כן אף גילם, מינם ומיקומם הנוכחי בחייהם הסלולים. חיילים, בנות שירות, נערים הלומדים בפנימייה, סטודנטים בשלל המקומות השונים והרשימה עוד ארוכה ומייגעת. הם זרים זה לזה , אינם מחליפים מילה, אך עם זאת ישנה אחווה, עמוקה ואמיתית, הנובעת מהזדהות כנה. נסיעה אינטימית של שעה, הרחק אלפי שנות אור מסוף השבוע שמתחיל להראות כחלום רחוק. ניכרות החלפות המבטים הקלות בין הזכרים לנקבות שהרי כדרכה של המיניות היא לא פוסחת על נפש חיה על אף התשישות. מפעם לפעם ניתן לשים לב להימנעות מישיבה על יד אותם הזרים כאשר חולף לו השלב הקיים בכל אוטובוס בו אדם מתפרש לו על זוג מושבים.

החייל האדמוני עם משקפי החרמש מאזין לפודקאסט על פילוסוף יומרני בעוד הדתייה בספסל האחורי מתפללת מסידור קטן שניתן לה מסבתה. שני מושבים לפנייה אותה הבלונדינית השמנה שומעת באזנייה רוק קלאסי המעניק לה תחושה של אסקפיזם רגעי לו היא מייחלת.

האוטובוס הישן מתקדם לו בין גבהות וערים, על יד ישובים ובסיסים צבאיים. בעוד דקות אחדות הוא יגיע לייעד וכולם אז ירדו באותה עצלות מופתית, יתקדמו איש איש לדרכו. הם יצלחו את השבוע כמו ילדים גדולים, ממש כמו גיבורים. הם ישיגו הישגים, יצרו קשרים עם אנשים ולא יעצמו עין לילות שלמים. אותו התיק הגדול יתרוקן מבגדים עד לסוף השבוע הבא בו יחזירו אותו עם כביסה להורים.