(VהטורפיםV) – פרק חמישי
נכנסתי למקלחת ופתחתי את הקופסא. זימזמתי שיר אקראי כשאט אט שיערי נמרח בחומר המסריח. קראתי את אחורי הקרטון בעניין. "אינסטנט גרין.. חמש דקות." עיסיתי את ראשי ביסודיות. אחר פתחתי את המים ושטפתי הכל. "הנה." ייצאתי מהמקלחון, עטופה במגבת. "כמה זמן זה נשאר?" חייכתי כשראיתי את קים מעקמת את אפה. "שבועיים בערך." הוצאתי את הפן מהמגירה העליונה והתחלתי לייבש את השיער ביסודיות. כשהצבע התייצב סוף סוף הסתובבתי בחזרה אליה, נוכחה כי היא בהתה בי בכל הזמן הזה. "את נראית כמו מכשפה." העירה. "חכי רק רגע." ביקשה והלכה להביא דבר מה מהמקלחון. התיישבתי על הסדין הנקי. "תעצמי את העיניים." ציוותה בעודה חוזרת ונכנסת כשבידה מברשת משונה. עשיתי כדבריה. נרתעתי מעט כתגובה לרפרוף המברשת על הפנים שלי. "תפקחי אותן." ביקשה. כשפקחתי את עיני נוכחתי לראות שקים מחזיקה מראה. נשימתי נעתקה למראה הזוהר העגמומי והסגלגל שכוחות הקסם האסטתיים של מברשת האיפור של קים הטילו עלי. "זהו, עכשיו את נראית כאילו את מכשפה מגניבה." מעכתי אותה אליי בחיבוק. "יש לך עוד איזה כישרון שלא ידעתי עליו?" צחקתי. "טוב שרון.. רציתי לשאול אותך." מילמלה. "את רוצה לבוא איתי למבחנים היום? זה רק לכיתה י' ואני לא רוצה ללכת לבד." הרמתי גבה. "מבחנים למה?" קים העבירה יד בשיערה. "למעודדות." באתי לסרב כשהיא קטעה את מחשבותי. "זה לא 'קלאב פקצות' כמו בסרטים, זה להיות קמע לבית הספר, להופיע בטקסים וכאלה. בלי בגדים זונתיים. ולא צריך להיות טובה בספורט בכלל." דבריה גרמו לי לשקול שנית. "אני פשוט לא רוצה משהו כזה שיעסיק אותי, אני אבוא לצפות בך נבחנת אם זה יספיק." היא הנהנה בהתלהבות. משכתי בכתפי.
הגענו לאולם הספורט. עשרות צופים ישבו בסבלנות על הכיסאות. "תיכנסי איתי לחדר הכנה." ביקשה קים בקול רועד. עקבתי אחריה לחדר מלא בנערות אנרגטיות. "בהצלחה." איחלתי לה כשיצאה. דרך הדלת צפיתי בה כשהיא נבחנה.
על הרצפה נפרסו המוני מכשירים ומשחקים מוכנים לשימוש של הנבחן או הנבחנת. בדוכן מוגבה ישבו שלושה שופטים- שתי בנות ובן שהיה בבירור מעוניין בבחורה שלידו יותר מאשר בתחרות. הנדתי בראשי, סורקת את הקהל. בין המושבים זיהיתי כמה מהילדים שקים נהגה להסתובב איתם. ליאנה לא באה, וגם לא גייב.
יכולתי לראות את הרעד עובר בגופה של קים כשהיא בהתה בי באימה. השופטת האמצעית ציחקקה כשהבן סילסל את שיערה סביב אצבעו. "אנחנו נבחן אותך בשלושה שלבים" אמרה, דוחפת אותו בידה. "השלב הראשון יהיה ביטחון. אנחנו ניתן לך משפט טיפשי לאמר, ואת תחזרי אחרינו." שילבתי את אצבעותי, השלב הראשון כבר נשמע קשה. "אחר כך, את תצטרכי לעשות משהו עם הדברים האלה שם כדי שנראה כמה את יצירתית." העברתי את מבטי על ערמת החפצים, היא בטח תמצא משהו. "הדבר האחרון שתצטרכי הוא 'לשאת נאום' על משהו חשוב כזה." פניה התרככו כשראתה את המתח על פניה של קים. "מצטערת מותק, זה הבית ספר דרש. תתחילי כשתהיי מוכנה." קים הנהנה. "אני מוכנה."
השופט השמאלי הקריא כל מני משפטים אקראיים, מפספס בהגייה פה ושם בעודו מפלרטט עם השופטת האמצעית. לעומתו, השופטת הימנית הביטה בקים במבט חודר ורשמה הערות בפנקס קטן. "זהו, אין לי יותר." אמר השופט בתוכחה. קים הנהנה בצייתנות ורצה לעבר הערמה. ניכר בה שהיא בפאניקה. בשלב זה לא הייתה לי שום דרך לעזור. היא חיפשה וחיפשה עד שנגמר הזמן. "נו קדימה האני בי. איפה הכישרון?" שאלה השופטת בשחצנות. קים הסתובבה, מובסת. השופטת הימנית מלמלה דבר מה בשקט, השניים האחרים השתתקו והקשיבו בנאמנות. "נדלג על זה." החוותה האמצעית בידה. "אז נאום? על מה?" קים שאלה בכעס קל. "אני יודעת? התחממות גלובלית או משהו. צאי." קים מילמלה דבר מה ואז החלה לדבר בחוסר ביטחון. "התחממות גלובלית היא בעיה רצינית. היא מדברת על כך שעם החור באוזון כדור הארץ מתחמם ו-" תנועה קטנה בקהל צדה את עיני. זה גייב! הוא פלט התנצלות והתיישב.
אם מקודם קים לא הייתה בטוחה בעצמה, אז עכשיו היא הייתה פקעת עצבים. היא החלה לגמגם וצעדה מספר צעדים אחורנית, והחליקה על כדור ירוק וקטן. שמתי את ידי על פי בתדהמה. קים רעדה רעד אחד אחרון, ואחר פרצה בבכי ונמלטה אל חדר ההכנה.
"טוב היא נפסלה." היו המילים האחרונות ששמעתי לפני שטרקתי את הדלת ורצתי אליה. "מה קרה? הצלחת כל כך יפה.." השקר היה כל כך מגוחך שכמעט ופרצתי בצחוק כשיצא מפי. עוד בת יצאה, ואחריה עוד אחת, ואחריה כל הבנות עד שנשארנו היא ואני לבדנו. לבסוף נכנס הבחור לבדוק אם נשארו עוד מתמודדות. "את, מה את עושה פה?" קרא. באתי להגן על קים כשהוא משך בידי ודחף אותי את מעבר לדלת. קפאתי. "הי את!" קראה השופטת. ניכר היה עליה כי הבחינות שיעממו אותה, וגם הבחור החל לאבד את תשומת ליבה. נראה שכל מה שהיא רצתה זה לגמור עם זה כבר. גיחוך מלא בוז עלה על שפתיה. "תראו תראו. ציפיתי למגוון מתמודדות, אבל לא לאורסולה." מהקהל נשמע קול צחוק כללי. הנפתי את שיערי הירוק לצד אחד ונשמתי עמוקות. השופטת הימנית הביטה בי בזלזול מהול בסקרנות בעוד שהאמצעית המשיכה לגלגל בדיחות על חשבוני. שילבתי את ידי ונעצתי בימנית מבט מלא אומץ. ניכר בה שהיא הופתעה. היא מילמלה דבר מה שהבהיל מעט את השופטת השניה, שכחכחה בגרונה. "את יודעת איך זה עובד נכון? אוראן מקריא ואת חוזרת.." באתי להסביר לה שאני לא מתחרה כשלפתע שמתי לב לגייב. הוא נשאר? למה? הבטתי בו בעוד הבחור מצטט משפט אקראי. חזרתי אחריו אוטומטית. למה גייב עוד פה? הוא בטח נשאר בשביל קים. מבטו היה נעוץ בי, מלא ציפייה, ולא יכולתי לאכזב אותו.
"שלב הבא" קראה השופטת בהערכה. הסתובבתי והתבוננתי בערמה המסורבלת. היו בה כדורים, מטקות, חבל קפיצה, משקולות, מזרון בלוי ועוד. מבטי נחת על כתם צהבהב בקצה. רצתי אליו, מושכת אותו החוצה. הרמתי את המקלות והסתובבתי בחזרה בסיפוק. ידעתי מה עלי לעשות.
הדיאבולו עופף באוויר כשזרקתי אותו עם חוט הגומי, תופסת בדיוק ברגע הנכון. סובבתי את המקל, גורמת לו לטפס מעלה ומטה כמו יויו במומחיות שרק מי שלמדה גאגלינג בדיאבולו מסוגלת לה. השופטים שרקו בהתפעלות ומיקדו את מבטם בחוטים הזריזים ובידי הנעות אנה ואנה ללא מנוחה. לבסוף הקפצתי את הדיאבולו לתוך ידי וקדתי קידה קטנה לקול הקהל המריע. הסמקתי כולי ונמנעתי מיצירת קשר עין. "החלק האחרון- את צריכה לדבר על נושא חשוב." אימצתי את מוחי בנסיון לחשוב על נושא כשעיני נתקלו במקרה בשל גייב. החלטתי. "זכויות בעלי חיים.."
ופה, קוראים יקרים, מגיע החלק שלכם. מה שרון עומדת לאמר? האם היא תצליח או לא? חשוב לזכור שעם כל עניין הגייב הקטן ישנה גם קים, ושרון לעולם לא תרצה לפגוע בה. מה לעשות?
תגובות (1)
לא נתקלתי עד עכשיו בסיפור בו מישהו נותן לקוראים זכות לקבוע את העלילה.
זה בעיניי קצת..מסוכן, אבל מה שתבחרי.
נהניתי מרוב הסיפור, והוא נחמד למדי.
קצת נדוש העניין שחברה שלה באה ונפסלת אבל היא בעצם נבחנת, ראיתי את זה הרבה פעמים.