۞٭◊ ~ נמלטים מהקרקס ~ ◊٭۞ | 13

לקחו את מורטימר מאיתנו בבוקר שלאחר הסופה, אחרי שמצאו את גופתו בקרון הזברות. אם נקבר.. לא ידענו; אבל כל הבוקר והבהרים הבטתי לשמיים, מנסה לשמוע קולות יריות אפשריים, ומנסה למצוא צורות בעננים.
אגדה אפריקאית נושנה מספרת על כל החיות גדולות העבר והחיים, שכאשר מתו, נשמתם עלתה לשמיים ונתפסה על אחד העננים, והפכה את הענן לצורת החיה שנפטרה, וכך היא כמו ממשיכה לחיות לנצח, ולא שוכחים אותה.
תהיתי כמה זמן לוקח לנשמה לעלות ולהיתפס על ענן, כי למרות שהשמיים היו מלאי עננים לבנים וברורים, ועד שנכנסנו לתוך פיאנצה, שכבר הסתירה את רוב השמיים על ידי מגדלים גבוהים ובנייני אבן מרשימים, לא ראיתי שום ענן שדמה למורטימר.
אבל חייב להיות כזה, פשוט מוכרח!! מי אם לא מורטימר יזכה בכבוד הראוי לענן משלו?

בכניסתנו לעיר שמעתי את תשואות והצלות ההמון. התזמורת הרועשת שרק הלהיבה את כולם עם הטרומבונים, התופים והמצלתיים, כל כך צרמה לאוזניי יותר מתמיד.
איך הם לא מתביישים.. מיד אחרי הטרגדיה עם מורטימר, הם מנגנים ועושים להטוטים, והתיירים עוד מוחאים כפיים בשמחה. הכעס פעפע בי. רציתי לפרוץ החוצה ולבעוט בכל אחד ואחד מהקהל הצוחק באופן אישי.
גם מייק נראה ככה. אבל הוא לא הוציא הגה מאז תחילת הסערה. בכלל, הוא לא מתקרב אלי ולא מגיב לסביבה. מצאתי בזה נחת מסויימת, אבל ידעתי שאסור לי לשמוח יותר מידי- אחרי הכל, גם הוא היה באבל לא פחות מימני, גם אם לא הרבה זאת. ואל לנו לשכוח שמורטימר היה בן משפחתו הגדול.

٭ ٭ ٭

אחרי שהתרחקנו מהתיירים, והתחלנו להקים את האוהל הגדול של המופע, שמעתי את סניור אבידנצה כועס נורא. ובצדק; הזברות היו הענף שהפסיד הכי הרבה חיות מאז השנה שבא באתי. מטילדה, פפלי, ועכשיו גם מורטימר. התחלנו כשמונה וכעת אנו חמישה; וזה גרוע מאוד למופע הזברות. וגם לנו- באר נראה רותח מתמיד, ולא היה לאיש מאיתנו ספק שהוא עלול להוציא את הכעס עלנו.

הוכנסנו זברה, זברה לתאה. מייק הפנה אלי את גבו. דלת הסורגים ננעלה. הבטתי בנעילה הקלה של הסורגים, אפילו ללא מפתח.. סתם הזזה של מקל ברזל. זה כל כך לא עניין אותי באותם רגעים. נאנחתי בצער.
מה הטעם להמשיך את החיים ללא מורטימר? את אמבר אני לא רואה לעיתים קרובות, וברגע שמייק יצא מהאבל- הוא ימשיך להטריד אותי למוות.
אז מה לעשות??
שמעתי שני מאלפי אריות שותים משקה חריף וצוחקים בקול רם מחוץ לאורווה. הבטתי בהם עד שנעלמו מעבר לפינה, שמעתי שהמאלפים שלהם הכי אכזריים. הם באמת גם נראו כך.
לפתע נפל לי איזה אסימון.
על מה אני מקשקש? אנחנו חייבים לברוח מכאן! כולנו! עוד הלילה! למען הבטחתי האמיצה לאמבר, ולמען שמותו של מורטימר לא יהיה לשווא!
הרי יש לי כבר תוכנית! אני צריך רק… רק לצאת מהתא.
זהו זה..
עוד אפילו לפני זריחת השמש, כבר לא נהיה פה. נלמד את התיירים הארורים האלו- לקח!!