הגן הסודי של אלה ב'

היא התעוררה למחרת.
אור השמש סינוור אותה.
היא מיצמצה. היא נזכרה במה שקרה יום קודם…
היא בכתה. בכתה מעצב… או משמחה שהיא בחיים? כך או כך הייתה אומללה.
חייה לא היו בדיוק מה שרצתה. אם לדייק הם היו ההפך המוחלט מזה.
קרה משהו בזמן שישנה. היא הייתה בטוחה בכך…
לא היה סביבה אף אחד. הכל דמם.
היא ניסתה לקום. הכל כאב לה. הראש. הרגליים. הידיים. הכל.
אבל היא הצליחה.
היא עשתה צעד. ועוד אחד. ועוד אחד. היא מצאה כיסא גלגלים.
היא הסתובבה בבית החולים. לא היה שם אף אחד. היא התחילה לדאוג. מה לעזאזל קרה שם??? לא היו שם אנשים. כלום.
איך זה שרק היא נשארה שם… מכולם דווקא היא? לעזאזל לעזאזל לעזאזל….
היא לא ידעה מה לעשות…
ולאן ללכת. בית החולים דמם.
ואז התעוררה. הפעם באמת.