״גיבור של אמא״

מאז שהלכת חלק שבי עוד לא מעכל,אני נכנסת לחדרך כמו כל יום,עדיין רואה אותך על המיטה ישן,או פשוט על המחשב בלי הפסקה
ואתה תמיד אמרת לי עופי מפה וצחקת
להכנס לחדר ריק,הריח שלך,הבגדים שלך,הציוד שלך…כלום לא זז
אני יושבת על המיטה שלך ומביטה בחדר,כמה הייתי גאה באחי הגדול,הוא חייל הייתי אומרת לכל החברים שלי,יש לי אח גיבור
אבל מה נשאר ממך?,זכונות שנמחקים לאט ממוחי,אני לא רוצה שהם ימחקו…אני רוצה שהם ישארו לנצח
כי זה מה שנשאר לי ממך,זכונות…
תמיד היית אומר לי שלעולם לא תעזוב אותי,והינה עזבת!
אני יושבת בחדר שלך ומחכה כמו תמיד שתכנס לחדר,אחרי שהשתחררת מהצבא,זורק את התיק,מחבק אותי חזק ונזרק על המיטה
והייתי מחייכת כל פעם לראות אותך..
אמא?…היא לא מעכלת ולא רוצה להאמין..
אבא מיואש ויושב על הכורסה בשקט,הבית שקט מאז שעזבת
אמא כרגיל הולכת לחלון ומחכה לראות אותך יורד מהאוטובוס ומגיע…וכשאני אומרת לה
אמא..הוא לא יחזור
והיא צועקת עלי ״הוא יחזור!,הוא תמיד יחזור!״,ואז היא בוכה
כל שישי זה ככה,הכל פשוט הלך איתך…
האם זה סיוט?,סיוט רע פשוט?
אני מתעוררת בבוקר ומקווה שזה היה רק חלום ורצה לחדר שלך ושוב אתה לא כאן!!!!
איפה אתה?!,למה עזבת אותיי?!
מתי נראה אותך שוב?,יום שישי הוא היום של תקוות
שפשוט תחזור כמו פעם
למה?!,למה כל זה?!,בבקשה תחזור
אתה תמיד תיהיה גיבור של אמא!,תמיד עם החיוך הכי מושלם,כמו בתמונות,בזכונות…
אנא תחזור…