תת אלוף דן שחר התרסק במטוס שאותו הטיס
השעה 2.00 לפנות בקר. הפעמון בדלת משפחת שחר צלצל. רונית שחר התעוררה והעירה מיד את בעלה רון .
"רוני שמעתי שמישהו מצלצל בדלת"
|"ודאי חלמת רונית תמשיכי לישון"
הפעמון צלצל שוב ועתה שניהם ידעו שהחלום הוא המציאות. הם קמו מהמיטה ושלובי זרוע פנו לעבר הדלת.
"מי שם שאל רון" ? קול נשי ענה: "משפחת שחר" ??
"כן"
"תואיל בבקשה מר שחר לפתוח את הדלת"
הוא פתח את הדלת ולפני רון ורונית עמדו 2 גברים לובשי מדים ואשה צעירה לבושה אזרחית.
הזעקה שיצאה מגרונה של רונית נשמעה קרוב לודאי בכל הבנין "תגידו לי שדני פצוע", תגידו לי שהוא בבית החולים תגידו לי".
אפשר בבקשה להיכנס ביקשה האשה הצעירה.
רונית המשיכה בזעקות השבר כי החוש האימהי אמר לה כי דני איננו.
"המטוס של דני לא עמד במשימה והוא וכן הנווט שניהם לא איתנו."
אחד הקצינים מסתבר שהיה רופא ביקש להזריק זריקה לאמא האבודה אך היא ביקשה שלא.
"אני רוצה להיות מפוכחת לחלוטין אני צריכה לזעוק למען בני אני אני אני .
רון חש שהוא מתעלף ולכן ישב על הכורסא של הסלון החדש והיפהפה שהתחדשו רק לפני שבוע ימים כאשר הם מצפים לדני ולשתי אחיותיו לארוחת ערב חגיגית.
רונית ביקשה מהקצינה שהייתה בלבוש אזרחי כי לצלצל לבנותיה שתגענה לכאן .
מאותו רגע איום ונורא משפחת שחר חיה לפני המקרה המזוויע ואחרי המקרה הנורא מכל.
תגובות (6)
:(
תמשיכי..
עצוב..
כרגיל אהבתי את הכתיבה שלך.
אתם מוזמנים לקרוא את היפה והחיה שלי ולהגיב…
לאנג'ל ואופק היקרים שלי – תודה על התגובות שלכם והלוואי ואיש לא יתנסה באירוע כה כואב הלוואי לו – יהי ♥♥♥♥
בקי
ואוו איזה סיפור מרגש ועצוב אני שוב בוכה פה ומעיני זולגות דמעות את הצלחת לרגש אותי גם הפעם והסיפור מאוד יפה ומפחיד ועצוב =(
תמשיכי כך כי את פשוט מושלמת
אוהבת שרית
תודה שריתוש יקירתי – שמחה שאהבת את הסיפור הכל כך עצוב שכתבתי ותאמיני לי מתוקה כאשר אני כתבתי אותו וגם עכשיו כאשר אני מגיבה לתגובות שלכם המקלדת שטופה בדמעותי – העצב והשמחה כאן בארצנו הנפלאה העצב והשמחה מהולים זה בזו.