תפוח אסור ~ פרק רביעי

רחשים של בוקר העירו אותי משנתי וקרני השמש החלו מבצבצות במזרח,
גיליתי שרגלי אינן קשורות עוד,
קמתי ויצאתי מהאוהל שבו ישנתי,
ניגשתי לנהר שהיה ממש מטרים ספורים מהאוהל,
פשטתי את בגדי ונכנסתי בזהירות למים הקרים של הנהר,
התרחצתי וקלעתי את שיערי לצמת שורש ארוכה ודקה .
חיטטתי בשק הבגדים שקיבלתי מאחת הנערות,
הוצאתי משם בגועל גופייה אדומה וחצאית שחורה פשוטה.
יצאתי לצוד.
כעבור שלוש שעות חזרתי עם 5 צבאים אל המחוז.
חזרתי אל האוהל שלי ובעזרת סכין שהייתה בכיס של בגדי הקודמים הורדתי לצבאים את הקרניים.
הכנתי מהם חודים לחצים .
המלאכה האהובה עלי.
לא שמעתי את צעדיו מאחורי,
"לאן נעלמת?!" שאל בהיסטריה
מרוב בהלה נשמטה הקרן מידי והחליקה אל תוך הנהר,
"אתה נורמאלי?" צעקתי בכעס וניסיתי להציל את הקרן הטובעת אך לשווא,
הוא גירד בראשו "חשבתי שברחת" התוודה
"ועכשיו אתה רואה שלא" השבתי בכעס וקמתי על רגלי,
נעמדתי מולו,
הוא היה גבוה ממני בראש וחצי מה שהחמיר את המצב.
הוא בחן את בגדי בפליאה,
הסתובבתי בכעס והתחלתי ללכת לכיוון האוהל.
"רגע," קרא אחרי,
"מה עכשיו?" נאנחתי בייאוש,
"איפה היית?"
"ביער" השבתי בחיוך מסתורי,
הסתובבתי שוב אל האוהל,
" מה עשית שם?" שמעתי את קולו מאחורי.
"צדתי" צעקתי בחזרה וסגרתי את פתח האוהל,
ואחר כך?
שקט של תדהמה,
כנראה שראה את חמשת הצבאים כרותי הקרניים.
***